יש חוויות קשות שאנחנו עוברים ועוברות, שנשארות איתנו הרבה זמן, גם אחרי שהן נגמרות. טראומה היא תגובה של הגוף והנפש שלנו לאירוע מסוים, לרוב קשה או מאיים, בצורה שיכולה להשפיע עלינו גם אחרי שהאירוע עצמו כבר חלף.
טראומה עלולה להיווצר מאירועים כמו מלחמה, פיגוע טרור, תאונת דרכים, תקיפה מינית, אלימות, שוד, שריפה, אירוע רפואי, התעללות פיזית או רגשית, אסונות טבע או אובדן של אדם אהוב.
כל תגובה היא נורמלית
התגובות שלנו אחרי אירועים טראומטיים יכולות להיות מגוונות, והן שונות מאדם לאדם. במיוחד בימים של מתיחות ביטחונית וחוסר ודאות, חשוב לזכור שכל תגובה היא נורמלית, תגובה נורמלית לאירועים מאוד לא נורמליים. אין תגובה שהיא לא נכונה או לא מתאימה.
פחד, חרדה, עצבנות, הבזקי זיכרונות שמגיחים פתאום [פלאשבקים]
כל אלה יכולים להיות חלק מתגובה של טראומה. הם לא מעידים על חולשה או על כישלון. אלו הן דרכים בהן הגוף והמוח, במיוחד המוח ההישרדותי שלנו, מגינים עלינו, מכינים אותנו לאפשרות של אירוע קשה נוסף, גם אם זה כבר לא יכול לקרות וגם אם עבר זמן רב.
אירוע טראומטי יכול להשפיע בצורה שונה על אנשים שונים
אותו אירוע או אירועים דומים יכולים להחוות באופן שונה אצל כל אחד ואחת. ההשלכות של אירועים טראומטיים מושפעות מגיל, מההיסטוריה האישית [האם כבר נחוו טראומות בעבר?] מתכונות אופי ואישיות, מעוצמת האירוע, מהסביבה וממערכות התמיכה הקיימות.
למה מתכוונים במילה טראומה?
בשפה המדוברת המילה 'טראומה' משמשת לפעמים לתיאור האירוע עצמו, ולפעמים מתארת את ההשלכות של האירוע ואת החוויה הטראומטית, ובמקרים מסויימים מתכוונים לפוסט טראומה שלעיתים נוצרת בעקבות האירוע.
עמותת ער"ן מספקת סיוע הומניטרי ומעניקה עזרה ראשונה נפשית מצילה חיים בטלפון ובאינטרנט.
השירות מוגש לכלל הציבור הישראלי על כל מגזריו, בכל גיל, בכל מצוקה וקושי ובמגוון שפות.
לאירועים שהחלו ב-7 באוקטובר ונמשכים עדיין במלחמת חרבות ברזל, יש השפעה כמעט על כל אחד ואחת מאיתנו. האירועים משפיעים לא רק מי שנפגעו ישירות, בני המשפחות שלהם, הסביבה הקרובה וכוחות ההצלה והצבא שלקחו ולוקחים חלק בפעולות. המלחמה משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו. תחושות של הלם, פחד, חרדה, תסכול, פאניקה, עצב, כעס, אובדן ואבל הן נורמליות וטבעיות, אין תגובה שהיא לא נורמלית למצב כל כך לא נורמלי.
לא פעם, מאז 7 באוקטובר, נאמר כי אנחנו מדינה בטראומה. וגם אם אי אפשר לבדוק כל אחד ואחת – הרי שכל כך אנשים רבים חוו ונחשפו לאירועים קשים – גם ישירות, דרך הכרות קרובה או מהמדיה – המשתתפים במסיבת הנובה, תושבי הקיבוצים ועוטף עזה, המפונים מבתיהם בצפון ובדרום, חיילים ובני משפחותיהם והמעגלים מסביב.
לפי דוח של איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל מפברואר 2024, כחמישית מאוכלוסיית ישראל סובלת מתסמינים של הפרעת פוסט טראומה בעקבות מלחמת חרבות ברזל.
החוויה של סכנה ואיום קיומי מתמשך מעלה את רמות החרדה, ויכולה להתבטא במגוון דרכים – בהלה מרעשים שמזכירים אזעקות או טילים ויירוטים, פחד לצאת מהבית ולהיות רחוק ממרחב מוגן, להגיע למקומות עם הרבה אנשים וכד'.
אנחנו מתמודדים עם אתגרים שלא דמיינו שנחווה. זמן כל כך ארוך של פחד, עצב, קושי וסטרס, משפיעים על כל אחד ואחת מאיתנו בצורה שונה. אם אתם חווים מצוקה וקושי, אל תשארו לבד – לשיחה אנונימית עם מתנדבי ער"ן.
התגובה שלנו לאירועים טראומטיים היא תגובה אינסטינקטיבית של הגוף והנפש לחוויות מציפות ומפחידות, שלרוב תופסות אותנו בהפתעה. לאירוע, בין אם חווינו אותו בעצמנו ובין אם היינו עדים לו מקורב או מרחוק, יש השפעות נפשיות ופיזיולוגיות: פחד, חוסר אונים, בלבול, ניתוק, קפיאה או כל רגש חזק אחר.
אלה תגובות שהגוף שלנו והמוח פיתחו כדי להגן עלינו מפני סכנה מיידית, כדי להציל אותנו ולשמור מפגיעה נוספת. בזמן כזה, המוח ההישרדותי לוקח את השליטה על ניהול העניינים, על מנת לשמור עלינו ככל הניתן. לכן, התגובות הן אוטומטיות, ואין טעם במחשבות או בהלקאה עצמית על מה היה אפשר לעשות או איך היה אפשר להגיב אחרת.
ככל שאנחנו חשופים לאירועים טראומטיים חזקים יותר, או רבים יותר, כך גדל הסיכון שהם ישפיעו עלינו לאורך זמן. אירוע טראומטי יכול להשפיע גם אם אנחנו לא זוכרים או זוכרות את האירוע עצמו, וייתכן שהתגובה לאירוע תופיע רק לאחר שנים רבות. ההשפעה של אירועים טראומטיים יכולה להשתנות מאדם לאדם וגם להשתנות עם הזמן שעובר. רגשות חזקים כמו פחד, כעס, אשמה ועצב הם נורמליים, ובדרך כלל מתחילים להתפוגג עם הזמן, אולם לא תמיד זה כך.
טראומה היא התגובה של הגוף והנפש שלנו לאירועים קשים ומאיימים. זה יכול להיות משהו שקרה לנו באופן ישיר, כמו אירוע מלחמתי, תאונה או פגיעה אישית, וזה יכול להיות גם מראות קשים או אובדן של מישהו קרוב. כשאנחנו חווים טראומה, התחושות, הרגשות והמחשבות שיש לנו נשארים איתנו עוד זמן רב אחרי האירוע. לפעמים הגוף ממשיך להיות במצב דרוך, בכוונות תמידית לאירוע נוסף, והנפש נשארת עם הזיכרונות והפחדים, כאילו האירוע ממשיך לחיות בתוכנו כל הזמן.
בפוסט טראומה [הפרעת דחק פוסט טראומטית – PTSD], האירוע הטראומטי נשאר איתנו לאורך זמן, אפילו כשכבר אין סכנה ממשית. לא כל מי שחווה אירוע טראומטי – הטראומה תהפוך לפוסט טראומה. פוסט טראומה יכול להתבטא בפלאשבקים [הבזקי זכרונות] לאירוע, סיוטים בלילה, או תחושות חרדה לא מוסברות, דריכות ורגישות גבוהה לצד עצבנות תמידית או מתמשכת. המוח ממשיך "להיזכר" במה שקרה, ומפעיל תגובות של פחד וחרדה, גם כשכבר נמצאים במקום בטוח. ההשפעה עלולה להיות כל כך אינטנסיבית, עד שהיא מפריעה לתפקוד הרגיל בחיי היום-יום.
כל תגובה שיש לנו בעקבות אירוע טראומטי היא נורמלית, כל רגש שעולה ומגיע, כל תחושה שיש בגוף, כל מחשבה שמגיעה. יש פעולות וטכניקות שאפשר להשתמש בהן באופן מיידי, בטווח קצר אחרי האירוע, שיכולות להקל עלינו. ויש פעולות וצעדים שכדאי לעשות בטווח ארוך יותר, אם ההשפעה של האירוע הטראומטי ממשיכה.
שירות צבאי, ובפרט בתקופות לחימה, טומן בחובו אתגרים רגשיים רבים עבור הורים. תחושות שלדאגה ופחד הן טבעיות, ומתעצמות לאור המרחק...
בתקופה זו, המאופיינת במעברים חדים בין תקווה לייאוש, אנחנו חווים רגעים קצרים של אופטימיות בעקבות דיווחים בתקשורת, שמיד מתחלפים בתחושות...
פחד וחרדה הן תגובות טבעיות של בני אדם לסכנה. ההבדל ביניהן הוא שפחד מופיע באיום לסכנה ממשית, למשל כששומעים צפירה...
הרבה פעמים אחרי אירוע טראומטי יכולים לעלות כל מיני מחשבות ותחושות של אשמה – גם כלפי עצמנו [הייתי יכול/ה להתנהג אחרת, לעשות אחרת] וגם כלפי אחרים [למה אני ניצלתי והם לא?]. המחשבות האלה עולות אוטומטית ואולי אפשר לתרגל דיבור מרגיע אל עצמנו, כמו – "עשיתי את הכי טוב שיכולתי באותו זמן", ולזכור שהתאוששות – בכל הרבדים [גוף, נפש] לוקחת זמן.
אם ישנם דברים – מקומות, קולות, מראות, אנשים – שמעוררים מחדש את הטראומה, כמו גם חדשות, שיחות על האירוע ועוד, כדאי לנסות ולהתרחק מהם ככל האפשר לזמן מה. אפשרו לעצמכם הפסקות קצרות לצפייה בתכנים נעימים, הליכה בטבע או פעילות מרגיעה אחרת.
לאחר פגיעה או טראומה, שגרה מוכרת יכולה להעניק תחושת של ביטחון.
אפילו פעולות קטנות כמו אכילה בזמנים קבועים, טיול קצר או האזנה למוזיקה אהובה יכולות לעזור להשיב תחושת יציבות.
אם אנחנו חווים הצפה רגשית, אפשר לנסות ולעצור לרגע ולהתמקד בנשימה. לנסות לנשום באיטיות: שאיפה עמוקה דרך האף במשך 4 שניות, להחזיק את האוויר בפנים ל-4 שניות, ולנשוף דרך הפה במשך 6 שניות. התרגול הזה עוזר להרגיע את מערכת העצבים ולהשיב תחושת שליטה.
לדבר על מה שקרה לנו עם מישהו שנוח לנו לדבר איתו ואנחנו סומכים עליו או עליה. תחושת בדידות, הצורך להסתיר או להסתדר לבד יכולים להעצים את הקושי. אפשר כמובן גם לפנות אלינו – דרכי הסיוע של עמותת ער"ן. ואם עדיין קשה לדבר, עם מישהו שמכירים או בכלל, אפשר לכתוב את התחושות שלנו ביומן – לפעמים זה עוזר לסדר את המחשבות ולשחרר.
רשימת גופים וארגונים המעניקים ומספקים מידע, סיוע ותמיכה לכל מי שנזקק או נזקקת לכך: מצבי חירום, הענקת טיפול רפואי ונפשי, מיצוי זכויות ועוד.
עמותת ער"ן אינה נושאת באחריות למידע או לסיוע אשר מציעים הארגונים והגופים השונים.
יצירת קשר
טלפון: 076-8844400
דואר: ת.ד. 7137 נתניה 4217002
דוא"ל: eran1201@eran.org.il
מוקד תרומות: 1-700-70-1201
