דיכאון

לדבר עם מישהו על המצב שלנו יכול להיות מאתגר – מלווה באשמה, בושה ועייפות גדולה. אבל דיבור עם מישהו שסומכים עליו יכול גם לחזק ולהקל על הבדידות ותחושת הניתוק. דיכאון יכול לגרום לנו לחשוב על עצמנו דברים כמו "אני נטל', או "טוב יותר לאנשים בלעדיי', אבל אם נדבר עם מישהו שאנחנו סומכים עליו – נגלה בדרך כלל שההיפך הוא הנכון. לאנשים אכפת מאיתנו ורוצים לעזור.

ואם יש קושי לפנות למישהו קרוב – תמיד אפשר לפנות אל קווי הסיוע של ער"ן.

התמודדות עם דיכאון לוקחת זמן, זהו תהליך. זו הזדמנות לאפשר לעצמנו לנוח ולהרפא בקצב שלנו. גם אם יש לנו ימים קשים – הם חלק מהמסע שלנו ולא מגדירים את הערך שלנו. דיכאון הוא מצב נפשי אמיתי ונפוץ, ולא עדות לחולשה או כישלון. למרות הנטייה בתוך הדיכאון לראות הכל, כולל את עצמנו בעיניים ביקורתית, אפשר לנסות למצוא בתוכנו גם קול של חמלה לעצמנו. ההכרה במה שאנחנו עוברים היא צעד חשוב לקראת הטבה.

בדומה לזמנים שמרגישים חרדה – כך גם כשמרגישים מוצפים או "טובעים" בתחושת הקושי והכובד של הדיכאון – אנחנו יכולים להיעזר להשתמש בטכניקות שעוזרות לנו להתקרקע, להתחבר לכאן ועכשיו ואולי לשלוף אותנו מרצף המחשבות השליליות שמציף אותנו.

קרקוע דרך נשימה – לנשום עמוק אל הבטן התחתונה. נשימה עמוקה מעוררת את הפעילות של מערכת העצבים הפאראסימפתטית, שמאפשרת להרגע. אפשר להניח יד אחת על הבטן ואחת על החזה.

קרקוע דרך החושים – לחפש 5 דברים שאפשר לראות בצבע מסויים [למשל ירוק], 4 דברים שאפשר לשמוע, 3 דברים שאפשר לגעת בהם, 2 דברים שאפשר להריח ודבר אחד שאפשר לטעום.

הרבה פעמים דווקא הפעולות או הצעדים שכדאי לעשות כדי להקל על עצמנו בזמן דיכאון אלה הם הדברים שהכי קשה לעשות, כי צריך מוטיבציה, יוזמה, כוח וחשק לעשות אותם – ואלה דברים שחסרים לנו כשאנחנו בדיכאון.

אז אפשר להתחיל בצעדים קטנים ממש. כל צעד, אפילו קטנטן – נחשב. וגם אם לא הצלחנו היום, לזכור שאפשר גם מחר. צעד קטן יכול להיות כל דבר שאנחנו אוהבים ואוהבות לעשות – כמו מוזיקה אהובה, לצאת לשמש גם לזמן קצר, לכתוב, לצייר, להכין משהו קטן וטעים לאכול. צעדים קטנים של לעשות משהו טוב למען עצמנו.