לקראת השנה החדשה אנחנו יכולים למצוא את עצמנו עוצרים לרגע ומתבוננים בשנה שחלפה. היו בה אולי רגעים של שמחה וסיפוק, לצד רגעים של קושי, אכזבה, טעות, כעס או חרטה. לפעמים אנחנו מסתכלים לאחור בתחושה שהיינו רוצים לשנות דברים מסוימים, לומר משהו שלא אמרנו, לבקש סליחה או להצליח לשחרר משהו שאנחנו עדיין נושאים איתנו.
אחד המנהגים המזוהים עם ראש השנה הוא מנהג התשליך. נהוג לקיים אותו בדרך כלל ביום הראשון של ראש השנה, לאחר תפילת מנחה, בסמוך למקור מים. במהלך המנהג אומרים פסוקים ותפילות הקשורים לתשובה ולסליחה, ובהם הפסוק מספר מיכה: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם".
התשליך הוא מנהג בעל משמעות סמלית עמוקה. הוא מזמין אותנו לחשוב על מה שהיינו רוצים להשאיר מאחור, ואולי גם על הדרך שבה אנחנו רוצים להמשיך מכאן.
מהו מנהג התשליך?
המילה "תשליך" מגיעה מהפסוק "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם". המנהג מבטא באופן סמלי את הרצון להיפרד מהחטאים ומהמעשים שאנו מצטערים עליהם, ולפתוח את השנה החדשה מתוך כוונה לתשובה ולתיקון.
ההליכה אל המים וההתבוננות בהם יוצרות עבור רבים רגע של עצירה בתוך תקופת החגים. אנחנו יוצאים מהשגרה, מתרחקים מעט מהרעש ומהעיסוקים היומיומיים, ומקדישים זמן למחשבה.
אבל לצד המשמעות הדתית של המנהג, אפשר למצוא בו גם הזמנה להתבוננות אישית: מה עבר עלינו בשנה האחרונה? מה היינו רוצים לשנות? ומה אנחנו רוצים לקחת איתנו הלאה?
למה דווקא מים?
למים יש מקום משמעותי בתרבויות ובמסורות רבות כסמל להתחדשות, לניקוי ולמעבר ממצב אחד לאחר. גם במנהג התשליך הם יוצרים תמונה מוחשית של משהו שאנחנו רוצים להניח מאחור ולהמשיך הלאה.
אולי זו אחת הסיבות לכך שהמנהג יכול לעורר בנו מחשבות ורגשות גם מעבר לטקס עצמו.
אנחנו לא באמת יכולים למחוק את מה שהיה. השנה שחלפה תישאר חלק מהסיפור שלנו. אבל אנחנו יכולים לבחור כיצד להתייחס למה שקרה, מה ללמוד ממנו, ומה אנחנו רוצים לעשות אחרת.
לפעמים עצם ההכרה בכך שמשהו מכביד עלינו היא כבר התחלה של שינוי.
מה אנחנו רוצים להשאיר מאחור?
כשאנחנו חושבים על השנה שחלפה, לא תמיד מדובר רק ב"טעויות" או במעשים שאנחנו מצטערים עליהם.
אולי אנחנו רוצים להשאיר מאחור ביקורת עצמית שלא נותנת לנו מנוחה. אולי כעס שאנחנו מחזיקים בו זמן רב. אולי הרגל שכבר לא עושה לנו טוב, מערכת יחסים שפגעה בנו, פחד שמנע מאיתנו לעשות משהו שרצינו, או תחושה שאנחנו חייבים להיות מושלמים.
אפשר לשאול את עצמנו:
- מה הכביד עליי בשנה האחרונה?
- על מה או על מי אני עדיין כועס או כועסת?
- על מה אני ממשיך או ממשיכה להעניש את עצמי בגללה?
- איזה דפוס או הרגל הייתי רוצה לשנות?
- האם יש משהו שאני מוכן או מוכנה להתחיל לשחרר?
לא תמיד נמצא תשובות ברורות. גם זה בסדר. לפעמים עצם השאלה מאפשרת לנו לעצור ולהקשיב לעצמנו.
לא כל מה שכואב לנו צריך להיזרק
כשאנחנו מדברים על "להשאיר מאחור", חשוב לזכור שלא כל חוויה קשה היא משהו שאנחנו צריכים פשוט לשכוח.
יש דברים שאנחנו נושאים איתנו מפני שהם חלק משמעותי מהחיים שלנו. לפעמים כאב הוא תוצאה של אובדן, פגיעה, פרידה או תקופה קשה. אי אפשר ולא תמיד נכון לצפות מעצמנו "לזרוק" אותו ולהמשיך הלאה.
אפשר במקום זאת לשאול: איך אני רוצה לחיות עם מה שקרה?
אולי אנחנו רוצים לתת מקום לכאב, לדבר עליו, להבין אותו או לבקש תמיכה. לפעמים ההתקדמות אינה נראית כמו שכחה, אלא כמו האפשרות להמשיך בחיים גם כשהחוויה הקשה עדיין נמצאת איתנו.
ומה אנחנו רוצים לקחת איתנו?
השנה החדשה אינה רק הזדמנות להיפרד מדברים שאנחנו רוצים לשנות. היא גם הזדמנות לזהות את הדברים שאנחנו רוצים לשמור.
אולי גילינו בעצמנו כוחות שלא ידענו שיש לנו. אולי אדם מסוים היה שם בשבילנו ברגע קשה. אולי למדנו להציב גבול, לבקש עזרה, להקשיב לעצמנו או לומר "לא".
אפשר לשאול:
מה היה טוב עבורי השנה, ואני רוצה לקחת איתי גם לשנה הבאה?
זה יכול להיות קשר משמעותי, הרגל שמיטיב איתנו, זמן שאנחנו מקדישים לעצמנו, היכולת לבקש עזרה, או אפילו רגעים קטנים של שמחה.
לפעמים כשאנחנו עסוקים במה שלא הצלחנו לעשות, אנחנו שוכחים להסתכל גם על הדרך שכבר עברנו.
חשבון נפש לא חייב להיות ביקורת עצמית
המילים "חשבון נפש" עלולות לפעמים לעורר תחושה שאנחנו צריכים לעבור על כל מה שלא עשינו מספיק טוב. אבל אפשר להסתכל על השנה שחלפה גם בעיניים אחרות. במקום לשאול רק "איפה נכשלתי?", אפשר לשאול:
מה עברתי השנה?
מה למדתי על עצמי?
מה היה לי קשה?
מה עזר לי להתמודד?
מה אני רוצה לעשות אחרת?
ומה אני יכול או יכולה להכיר בו כמשהו שעשיתי היטב?
התבוננות כזאת מאפשרת לנו להיות כנים עם עצמנו, אבל גם קצת יותר חמלים.
אפשר לעשות "תשליך" גם בלי טקס
לא כולנו מקיימים את מנהג התשליך, ולא כולנו מתחברים לאותה דרך של התבוננות. אבל אפשר לקחת ממנו את הרעיון של עצירה והתבוננות וליצור לעצמנו רגע אישי.
אפשר לשבת במקום שקט ולכתוב על דף שתי כותרות:
מה אני רוצה להשאיר מאחור?
מה אני רוצה לקחת איתי לשנה החדשה?
אין צורך למצוא תשובות גדולות. לפעמים גם דבר קטן הוא משמעותי.
אפשר לבחור הרגל אחד שנרצה לשנות, אדם אחד שנרצה להתקרב אליו, גבול אחד שנרצה להציב, או דרך אחת שבה נרצה להיות קצת יותר טובים לעצמנו.
ואם ההתבוננות מעוררת דווקא קושי?
עבור חלק מאיתנו, תקופת החגים וחשבון הנפש אינם תקופה קלה. ההתבוננות בשנה שחלפה עלולה להציף תחושות של בדידות, אשמה, חרטה, אכזבה או תחושה שלא עמדנו בציפיות של עצמנו או של אחרים.
אם זה קורה, אין חובה לפתור הכול ברגע אחד. אפשר לעצור. לנשום. לדבר עם אדם שאנחנו סומכים עליו. לתת לעצמנו זמן.
וגם אם השנה לא הייתה כפי שקיווינו, אין משמעות הדבר שהשנה הבאה חייבת להיראות אותו הדבר. לפעמים שינוי יכול להתחיל לאו דווקא בהחלטה גדולה, אלא בצעד קטן שאנחנו מצליחים לעשות היום.
שנה חדשה לא חייבת להתחיל מאפס
אולי זו אחת המחשבות שאפשר לקחת ממנהג התשליך: אנחנו לא באמת מתחילים את השנה החדשה מאפס. אנחנו מגיעים אליה עם כל מה שחווינו, עם הזיכרונות, הקשרים, ההצלחות, הטעויות והכוחות שצברנו בדרך.
אנחנו לא יכולים לשנות את כל מה שהיה, אבל אנחנו יכולים לבחור מה נעשה עם מה שלמדנו. אז אולי לקראת השנה החדשה נוכל לשאול את עצמנו לא רק "מה אני רוצה להשאיר מאחור?", אלא גם:
"איך אני רוצה להרגיש בשנה הקרובה?"
"מה יעזור לי להיות קצת יותר טוב או טובה לעצמי?"
"ומי האנשים שאני רוצה שיהיו לצידי בדרך?"
השנה החדשה אינה מבקשת מאיתנו להיות אנשים אחרים. היא רק מזמינה אותנו לעצור לרגע, להקשיב לעצמנו ולשאול: מה הגיע הזמן לשחרר, ומה אני רוצה לשמור קרוב אליי?
