ברגעים הראשונים של מצב חירום, משהו בתוכנו משתנה. הגוף נכנס לדריכות, הלב מאיץ, והמחשבות מתכווצות למסלול אחד. זה יכול להיות אזעקה באמצע הלילה, ילד שנחבל וצריך להחליט אם לנסוע למיון, הודעה מלחיצה שמתקבלת פתאום, או נהג או נהגת שנקלעים לסיטואציה מסוכנת בכביש ודורשים תגובה מיידית. בכל אחד מהמקרים האלה, אנחנו נדרשים להחליט מהר, לעיתים בלי מידע מלא, ולעיתים תחת לחץ רגשי גבוה.
במצבים כאלה, היכולת שלנו לקבל החלטות מדויקות נפגעת. תחת לחץ, טווח החשיבה מצטמצם. במקום לראות כמה אפשרויות, אנחנו נוטים לראות אחת בלבד. יש מי שנכנסים לפעולה מהירה מדי, כמו אדם שרץ מיד החוצה בזמן אזעקה בלי לבדוק איפה המרחב המוגן הקרוב. אחרים קופאים, כמו הורה שמתקשה להחליט אם לפנות לטיפול רפואי כי הוא חושש לטעות. ויש גם מי שמנסים להימנע מהחלטה בכלל, למשל אדם שממשיך להתעסק בטלפון למרות תחושת איום, רק כדי לא להתמודד עם הצורך לבחור.
מיומנות
קבלת החלטות בזמני חירום אינה רק תגובה אינטואיטיבית, אלא מיומנות שניתן לפתח. במצבים כאלה לא מחפשים החלטה מושלמת, אלא החלטה מספקת לאותו הרגע. אדם שמרגיש כאב חזק בחזה לא צריך להבין בדיוק מה קורה כדי לפעול, אלא לקבל החלטה פשוטה ולפנות לעזרה. כמו גם מורה שנדרש להוציא כיתה במהירות ממרחב מסוכן, הוא לא מחכה לכל הנתונים אלא פועל על בסיס מה שיש. ההבנה שהחלטה יכולה להיות זמנית ולהשתנות בהמשך מאפשרת לפעול בלי להיתקע.
סדר עדיפויות
במצבי חירום, לא כל דבר חשוב באותה מידה. היכולת לזהות מה הכי דחוף עכשיו היא קריטית. אם יש שריפה בבית, ההתלבטות אינה סביב רכוש אלא סביב בטיחות. אם מתקבלת שיחה מבוהלת מבן משפחה, קודם מבררים מה רמת הסיכון ורק אחר כך מתכננים צעדים. גם במצבים קטנים יותר זה עובד, למשל הורה בגן משחקים שצריך להחליט למי לגשת קודם כאשר שני ילדים קוראים לו, אחד בוכה ואחד צועק. עצם הבחירה במה קודם מפחיתה עומס ומייצרת כיוון פעולה.
להיצמד אל המוכר
במצבי לחץ, המוח עובד טוב יותר עם מה שהוא כבר מכיר. לכן נהלים, הרגלים ותרגול מוקדם הם נכס. אדם שתרגל יציאה ממבנה בשעת חירום יפעל מהר יותר ברגע האמת. הורה שדיבר מראש עם ילדיו על מה עושים בזמן אזעקה לא יצטרך להמציא הנחיות תוך כדי. גם עובד במקום עבודה שמכיר את הנהלים יפעל בצורה יציבה יותר לעומת מי שמנסה לאלתר. המוכר לא מבטל את הלחץ, אבל הוא מקצר את הדרך לפעולה.
ויסות רגעי
גם בתוך לחץ גבוה, יש משמעות לעצירה קצרה. נשימה עמוקה אחת, הורדת קצב, או מבט מסודר על הסביבה יכולים לשנות את איכות ההחלטה. נהג או נהגת שמרגישים הצפה בכביש יכולים להאט לרגע, לקחת נשימה ולהחזיר לעצמם תחושת שליטה לפני שממשיכים. אדם שמקבל הודעה מלחיצה יכול לבחור לא להגיב מיד, אלא לעצור לכמה שניות ולקרוא שוב. הפעולה הקטנה הזו לא מעלימה את המתח, אבל מאפשרת תגובה מדויקת יותר.
בסופו של דבר, מצבי חירום מגיעים בלי תיאום מראש. הם מצמצמים את הזמן, מגבירים את הלחץ, ודורשים פעולה. ועדיין, בתוך התנאים האלה, יש לנו יכולת להשפיע על הדרך שבה אנחנו מחליטים. בחירה בהחלטה מספקת לאותו הרגע, הגדרה של סדר עדיפויות, הישענות על המוכר ועצירה קצרה לנשימה, כל אלה יוצרים עוגנים בתוך אי ודאות.
את המאמר כתבה ד"ר מיכל לב ארי, מנהלת שירותי האינטרנט של עמותת ער"ן
