לאחרונה, כמעט בכל שיחה אישית, עולה נושא העייפות.
מישהי מספרת שהיא לא מצליחה להירדם בקלות, אחרת אומרת שהיא קמה מותשת למרות שישנה, ואני מוצאת את עצמי מהנהנת.
לכולנו יש ימים שבהם אנחנו הולכים לישון עייפים וקמים עייפים. מבטיחים לעצמנו שמחר כבר יהיה אחרת, שמחר אחזור לשגרה בריאה יותר. אבל אז מגיע עוד משהו קטן שצריך לעשות… קניות, לענות למיילים, לסדר את הבית, לג'נגל בין כל המשימות, ובלי לשים לב שוב השעה מאוחרת.
נדמה שרבים מאיתנו נמצאים במקום דומה. העייפות לא תמיד נובעת רק ממחסור בשעות שינה. לצד חוסר השינה מופיעים לפעמים כאבים חדשים בגוף, שינויים בהרגלי האכילה, פחות תנועה, פחות סבלנות, יותר קושי להתרכז. דברים שפעם עברו לידנו בקלות דורשים עכשיו יותר מאמץ.ט
מציאות מתמשכת של חוסר ודאות משפיעה עלינו
הגוף והנפש אינם פועלים בנפרד. תקופה ממושכת של אי־ודאות, חדשות בלתי פוסקות, דריכות וכוננות מפעילה את מערכות החירום שלנו לאורך זמן. גם כששקט בחוץ, משהו בפנים נשאר ערני. הדריכות הזו מלווה אותנו ביום ובלילה, משפיעה על איכות השינה, על הריכוז ועל התחושה הכללית שלנו.
לצד העייפות האישית יש גם עייפות קולקטיבית. אנחנו נושאים איתנו לא רק את הדאגות שלנו, אלא גם את הדאגות של הסובבים אותנו. וכשאנחנו נאבקים כל הזמן להחזיק מעמד, להמשיך לתפקד, להיות חזקים ולהראות שהכול בסדר, גם המאמץ הזה עצמו צורך לא מעט כוחות.
אולי לכן חשוב כל כך לעצור מדי פעם לכמה דקות קטנות של מילוי מצברים. להפנות את המבט אל הצבעוניות המרפאה שסביבנו. אל הפרחים הצבעוניים, אל השקיעות והזריחות שצובעות את השמיים מחדש בכל יום. אל החיוך של אדם זר, אל מחווה קטנה של טוב לב, אל מי שאנחנו פוגשים במהלך היום שלנו.
מה אנחנו יכולים לעשות בשבילנו?
הנאות קטנות אינן מותרות בתקופה כזו. הן חלק מהדרך לשמור על עצמנו. כמה דקות של יופי, של נשימה, של חיבור למה שטוב, יכולות לעזור לנו למלא מעט את הסוללה לפני עוד יום עמוס.
ובתוך כל זה, אולי כדאי גם להזכיר לעצמנו מדי פעם שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו. שאנחנו לא חייבים להיות מושלמים כדי להיות משמעותיים. שיש בנו הרבה טוב, ושגם בימים של עייפות יש לנו עדיין מה לתת, לאחרים וגם לעצמנו.
אל תשארו לבד עם הקושי. מוזמנים לפנות לקווי הסיוע שלנו. בטלפון – במספר 1201, או בשירותי האינטרנט שלנו כאן בקישור.
את המאמר כתבה ד"ר מיכל לב ארי, מנהלת שירותי האינטרנט של ער"ן
