ניצולי שואה – כשאין מקום לכאב שלנו

כניצולי וניצולות שואה, אנחנו נושאים איתנו סיפור חיים בלתי נתפס. סיפור של אובדן, הישרדות, כוח, ולעיתים גם שתיקה ארוכה. במשך השנים למדנו להמשיך הלאה, לבנות חיים, משפחה, שגרה. כלפי חוץ, החיים נמשכים. אך בפנים, לא תמיד יש תחושה שיש מקום למה שנשאר.

לעיתים עולה בנו תחושה עדינה ולעיתים כואבת: שאין באמת מקום לכאב שלנו.
אולי כי “כבר עברו כל כך הרבה שנים”, אולי כי נדמה שמצפים מאיתנו להיות חזקים, ואולי כי העולם עסוק בכאבים אחרים, "חדשים" יותר. לפעמים אנחנו מרגישים שלא נעים להעלות את הנושא שוב, או שעדיף לא להכביד על הסביבה.

וכך, גם בלי שמישהו אמר במפורש, אנחנו שומרים את זה בפנים.

הקושי לדבר גם כשיש לנו מה לומר

לא פעם גדלנו לתוך מציאות שבה לא היה מקום למילים. עבור חלק מאיתנו, השתיקה הייתה הדרך לשרוד. עבור אחרים, הניסיון לשתף בעבר לא תמיד התקבל בהבנה, ולעיתים נתקל בחוסר סבלנות או חוסר יכולת של הסביבה להכיל.

עם השנים, זה הופך להרגל: לא לדבר, לא לשתף, לא להעמיס.
גם כשכבר יש בנו רצון, המילים לא תמיד באות בקלות. לפעמים אין שפה למה שעברנו, לפעמים יש פחד לפתוח משהו שיהיה קשה לסגור.

ויש רגעים שבהם הסיפורים עולים, אבל מרגיש שאין מי שבאמת מצליח להבין עד הסוף.

בדידות, גם כשאנחנו לא לבד

בדידות היא לא רק להיות לבד. אנחנו יכולים להיות מוקפים במשפחה, באנשים אוהבים, ועדיין להרגיש לבד עם מה שעברנו.

לעיתים יש בנו בדידות רגשית עמוקה, תחושה שאין מי שיכול באמת לשאת איתנו את הזיכרונות, את התחושות, את מה שלא נאמר. פערי הדורות, השוני בחוויות החיים, ולעיתים גם הרצון שלנו להגן על הקרובים. כל אלו מרחיקים עוד יותר את האפשרות לשתף.

וכך אנחנו נושאים בתוכנו עולם שלם ומרגישים שאנחנו נושאים אותו לבד.

לתת מקום גם עכשיו

חשוב שנזכור: הכאב שלנו ראוי למקום. גם היום. גם אחרי שנים רבות.

אין “תאריך תפוגה” לחוויות חיים משמעותיות כל כך. זיכרונות, תחושות ולעיתים גם פחדים יכולים לעלות מחדש בזמנים שונים, במיוחד בתקופות של מתח או שינוי. זו לא חולשה, זו אנושי לגמרי.

גם אם לא דיברנו על כך שנים, וגם אם נדמה שאין למי, עצם הרצון לשתף הוא משמעותי.

לא חייבים להישאר עם זה לבד

לפעמים, דווקא שיחה עם אדם שאינו מהמעגל הקרוב יכולה להרגיש בטוחה יותר. מקום שבו אפשר לדבר בקצב שלנו, בלי לחשוש להכביד, בלי צורך “לשמור” על אף אחד.

קוו הסיוע המיוחד של ער"ן לניצולי שואה ובני משפחותיהם, מציע אוזן קשבת, אנונימית ולא שיפוטית. מקום שבו אפשר לדבר – או גם לשתוק יחד – ולדעת שיש מי שנמצא שם כדי להקשיב.

אל תשארו עם זה לבד, אפשר להתקשר לטל. 1-800-80-1201