גיל ההתבגרות הוא תקופה סוערת. הגוף משתנה, המוח מתעצב, הרגשות חזקים ואינטנסיביים, ואנחנו מתחילים לשאול שאלות גדולות על עצמנו: מי אנחנו? מה חשוב לנו? מה מושך אותנו? איך אנחנו רוצים שיראו אותנו?
בתוך כל זה, חלק מאיתנו מתחילים לגלות, או שכבר יודעים ויודעות – שמה שאנחנו מרגישים לגבי המשיכה שלנו, או הזהות המגדרית שלנו, לא תואם תמיד את מה שמקובל או צפוי. לפעמים זה מבלבל, לפעמים מפחיד, ולפעמים – משחרר.
משיכה מינית
נטייה מינית היא הדרך שבה אנחנו נמשכים רגשית, מינית או רומנטית לאחרים. יש מי שמרגישים משיכה לבני המין השני (הטרוסקסואליות), יש מי שנמשכים לבני מינם (הומוסקסואליות), ויש גם מי שנמשכים ליותר ממגדר אחד (כמו ביסקסואליות או פנסקסואליות), או שלא מרגישים משיכה בכלל (א-מיניים).
זה לא תמיד ברור מההתחלה. לפעמים אנחנו מרגישים משהו ומפחדים להודות בו – אפילו בינינו לבין עצמנו. לפעמים אנחנו עוברים שלבים שונים של חקירה, ניסוי, בלבול, שינוי. וזה בסדר. אין דרך אחת להיות, ואין צורך למהר להגדיר.
זהות מגדרית – איך אנחנו מרגישים מבפנים?
בנוסף לנטייה מינית, יש גם את הזהות המגדרית שלנו – התחושה הפנימית שלנו – איך אנחנו מרגישים ומרגישות.
חלקנו מרגישים נוח עם המגדר איתו נולדנו. ויש מי שמרגישים ומרגישות שזה לא מתאים, ושם יכולה להתחיל חקירה של מה כן מרגיש נכון: אולי אני טרנס? נון-בינארי? אולי אני פשוט אני, בלי לתת לזה שם עדיין?
הרגשה שהמגדר שלנו לא תואם את הציפיות מבחוץ יכולה לעורר בלבול, בדידות או קושי – בעיקר כשאין עם מי לדבר על זה.
מותר לנו לחקור. מותר לנו לא לדעת
אחד הדברים הקשים בגיל ההתבגרות הוא התחושה ש"אני צריך לדעת מי אני כבר עכשיו". אבל לא תמיד זה אפשרי בשבילנו. אנחנו ברצף של התפתחות, שינויים ורגשות חדשים שלא הכרנו קודם.
חקירה של זהות מינית או נטייה מגדרית היא חלק מהתפתחות נורמלית ובריאה – זו לא סטייה, לא "בלבול" ולא תקלה.
הבושה, הפחד – והכוח שבשיתוף
לפעמים אנחנו מפחדים לדבר על הרגשות שלנו, על התחושות בגוף, על הזהות שלנו, כי אנחנו לא יודעים ויודעות איך יקבלו אותנו – בבית, בבית הספר, עם חברים. לפעמים ברור לנו שהרגשות והתחושות שלנו לא יתקבלו, יתקלו בדחייה ואולי אפילו נפגע בגללן.
השתיקה והבדידות כואבות. הפחד או חוסר היכולת לשתף משאירים אותנו בתחושת בדידות. אבל לאט לאט, יש גם יותר הבנה, יותר קבלה, ואפשר למצוא מרחבים בטוחים לדבר ולשתף.
אפשר למצוא אוזן קשבת, מישהו שאנחנו סומכים עליו – חבר או חברה טובים, קווי סיוע או קבוצות נוער גאות.
גם אם הדרך עוד לא ברורה, גם אם אנחנו לא בטוחים במי שאנחנו – הזהות וגם ההתלבטויות שלנו ראויות למקום ולהקשבה.
אנחנו לא צריכים להשתנות כדי שיאהבו אותנו – אלא רק להעז להכיר את עצמנו לאט, בקצב שלנו. מגיע לנו להרגיש שייכים. בדיוק כמו שאנחנו.
גיל ההתבגרות הוא תקופה של שינויים רבים, גילויים והתפתחות אישית. עבור רבים מאיתנו, זוהי גם תקופה של התמודדות עם שאלות שעולות לגבי הנטייה המינית והזהות המגדרית.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הקצב והזמנים המתאימים להם, בהבנה ובגיבוש של הנטייה המינית והזהות המגדרית שלנו. יש מי שמרגישים ומרגישות בטחון בזהות כבר בגיל צעיר, ויש מי שמתלבטים לאורך זמן. שני המצבים טבעיים לחלוטין. אין דרך "נכונה" או "לא נכונה" להרגיש או להיות.
