פגיעה עצמית היא נושא מורכב ורגיש, שמעלה בנו לא פעם תחושות של בלבול, דאגה או אפילו פחד. בין אם אנחנו פוצעים או פוגעים בעצמנו, ובין אם אנחנו חוששים שמישהו קרוב לנו עושה את זה – כנראה כבר הספקנו לשמוע כל מיני דעות ואמונות על למה עושים את זה ומי עושה את זה, כמו "הם רק מחפשים תשומת לב" או "אם זה לא מסכן חיים, זה לא באמת נורא".
לרוב, המציאות היא הרבה יותר מורכבת. פגיעה עצמית היא בדרך כלל סימן למצוקה עמוקה וניסיון להתמודד עם רגשות שקשה לשאת או לבטא. במאמר הזה נתייחס לכמה מהמיתוסים הנפוצים לגבי פגיעה ופציעה עצמית.
מיתוס 1: פגיעה עצמית היא תמיד סימן להתנהגות אובדנית
פגיעה עצמית אינה בהכרח מעידה על רצון לסיים את החיים. אנשים רבים פוגעים בעצמם כדי להתמודד עם כאב רגשי עמוק, חרדות או תחושה של חוסר שליטה בחיים, כדי להרגיש הקלה זמנית.
למרות שפגיעה עצמית מוגדרת כפגיעה של אדם בעצמו באופן שאינו מכוון לגרימת מוות, יש מתאם בין פגיעה עצמית ונטייה אובדנית ולכן יש להתייחס לפגיעה עצמית, קלה או חמורה, כאל גורם סיכון לאובדנות. את האבחנה וההערכה למידת האובדנות יכול לעשות רק איש מקצוע מוסמך בבריאות הנפש.
מיתוס 2: פגיעה עצמית היא ניסיון למשוך תשומת לב
הרבה אנשים מאמינים שמי שפוגעים בעצמם עושים זאת כדי לקבל תשומת לב מאחרים, אך לרוב המצב דווקא הפוך. רוב מי שפוגעים בעצמם עושים זאת בסתר, באזורים בגוף שלא חשופים או מכוסים בבגדים, ומרגישים בושה או אשמה בעקבות המעשים האלה. לרוב, הפגיעה העצמית נועדה לנסות להתמודד עם כאב רגשי ולא כדי למשוך תשומת לב.
מיתוס 3: רק בני נוער וצעירים פוגעים בעצמם
אמנם בני נוער הם קבוצת סיכון לפגיעה עצמית, אך הפגיעה אינה מוגבלת לגיל זה. פגיעה עצמית יכולה להתרחש בקרב מבוגרים, ולעיתים אף בקרב ילדים צעירים. ממצאים ממחקרים שאספו נתונים במדינות שונות, מראים כי השכיחות של פגיעה עצמית בקרב בני נוער [גיל 10-19] היא כ-17% [21.4% בקרב מתבגרות ו-13.7% בקרב מתבגרים], וכ-5.5% בקרב האוכלוסיה הבוגרת.
מיתוס 4: אם הפגיעה אינה חמורה, היא לא מצריכה טיפול
גם אם הפגיעות והפציעות נראות קלות יחסית, הן סימן למצוקה רגשית חמורה. כל רמה של פגיעה עצמית מצריכה התייחסות, מכיוון שהיא מצביעה על קושי להתמודד עם רגשות וחרדה.
מיתוס 5: פגיעה עצמית מתרחשת רק בקרב אנשים עם מחלות נפש קשות
פגיעה עצמית יכולה להתרחש גם בקרב אנשים שאינם מאובחנים עם מחלות נפש חמורות. לעיתים אנשים פוגעים בעצמם כתוצאה מלחץ זמני, דיכאון, חרדה או טראומה, מבלי שיהיה להם אבחון של מחלה נפשית חמורה. הפגיעה העצמית היא סימן למצוקה נפשית שדורשת התייחסות, אך היא לא תמיד מעידה על מחלה נפשית חמורה.
מיתוס 6: אם נדבר על פגיעה עצמית, נעודד אנשים לעשות את זה
דיבור פתוח ומבוסס עובדות על פגיעה עצמית אינו מעודד אנשים לבצע אותה. להיפך, הוא יכול לסייע ביצירת מודעות, הסברה ומתן כלים להתמודדות. שיחה על הנושא בצורה אחראית יכולה להפחית את הסטיגמה ולאפשר לאנשים לפנות לעזרה מקצועית מבלי לחשוש משיפוטיות.
