רבים מאיתנו מכירים את זה מקרוב: יש לנו הרגל, או משהו שאנחנו עושים שוב ושוב, גם אם הוא כבר מזמן לא עושה לנו טוב. בטח לא במינונים הנוכחיים. אולי זה עישון, לגלול בטלפון בלי הפסקה, לאכול מה שלא טוב לנו, להשתמש בחומרים אחרים ועוד. לפעמים אנחנו מצליחים לעצור, לתקופה, אבל אז משהו קורה – ואנחנו נשאבים חזרה.
זה יכול להיות מתסכל, לחזור שוב ושוב אל אותה נקודה. למה אנחנו לא מצליחים ומצליחות פשוט להפסיק?.
התמכרות היא לא חולשה – היא דרך לשרוד ולהתגבר על קושי
הרבה לפני שההתמכרות פוגעת בנו, היא עזרה לנו. בזמן של מצוקה – לחץ, סטרס, פחד, בדידות, היא סיפקה לנו הקלה, שקט רגעי, תחושת שליטה או בריחה ממשהו שכאב מדי להרגיש אותו.
כשהגוף והנפש מוצפים, התמכרות כמו אוכל, אלכוהול, עישון, מסכים, קניות – זה יכול לספק לנו הסחה ממה שכואב לנו. זה יכול להרגיש כמו קרש הצלה. ההתמכרות עוזרת לשכוח, לעבור את הרגע, להרגיש משהו.
אבל עם הזמן, ההתנהגות הזאת, שפעם נתנה לנו תחושת הקלה, הופכת להיות דבר שקשה להשתחרר ממנו. היא משתלטת על עוד ועוד חלקים בחיים שלנו, וגובה מחירים רגשיים, פיזיים וחברתיים.
אנחנו לא מתמכרים כי אנחנו חלשים, אלא כי אנחנו אנושיים, כי כואב לנו משהו ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה.
האשמה והבושה
אל ההתמכרות, מצטרפות לא פעם תחושות של אשמה וגם בושה – איך הגעתי למצב הזה? למה אני לא מצליח.ה לצאת מזה לבד?
זה יכול לגרום לנו להסתיר את ההתמכרות, להתרחק, להגיד לעצמנו שזה בעצם לא כזה סיפור, ואם נרצה תיכף נפסיק. אבל הבושה היא כמו חומה שמרחיקה אותנו מאחרים ומעצמנו.
וככל שיש יותר בושה והסתרה, יש לנו פחות אפשרויות לבקש עזרה ותמיכה, גם להתמכרות עצמה וגם לכאב או לקושי שגרמו אותה. וככל שאנחנו לבד עם זה – הסיכוי להשתחרר הולך וקטן.
ואולי הדבר הכי כואב בהתמכרות, הוא לא רק החומר או ההתנהגות עצמה – אלא התחושה שאנחנו לבד, שלא מבינים אותנו, שאיבדנו שליטה.
שינוי מתחיל בהבנה ובחמלה
אולי הדרך לשינוי היא לא דרך מלחמה בעצמנו, אלא דווקא דרך הקשבה. לנסות לראות את עצמנו ואפילו את ההתמכרות בעיניים טובות יותר, של חמלה.
להבין שההתמכרות שלנו הייתה דרך להגן על עצמנו. ואז אולי נוכל לשאול: מה ניסיתי להרגיע שם? מה כאב לי? ומה יכול לעזור לי עכשיו – בלי לפגוע בעצמי?
מותר לבקש עזרה
הצעד הראשון הוא לא להפסיק את ההתמכרות, אלא להתחיל להכיר בה ולתת מקום לכאב שיש בתוכה.
להתחיל לשתף, לשבור את המחסום של הבדידות וה-להתמודד עם זה בעצמי, ולמצוא מישהו שאנחנו סומכים עליו ולשתף אותו או אותה.
אנחנו לא צריכים לעשות את זה לבד. וזה בסדר גם לפחד. זה בסדר לא לדעת איך ומאיפה להתחיל.
גם אם ההתמכרות מלווה אותנו הרבה זמן, היא לא מי שאנחנו. היא רק הדרך שיצרנו, במודע או שלא במודע, כדי לשרוד. ומתוך עיניים טובות אל עצמנו, נוכל להתחיל לגלות שיש דרכים אחרות ומיטיבות יותר בשבילנו.
