כשאנחנו עוברים תקופה קשה, אחד הצעדים שיכולים להקל עלינו הוא לדבר על זה, לשתף, לא להשאר לבד עם הקושי אלא לבקש תמיכה ועזרה. אבל בפועל, לחלק מאיתנו, הגברים, הצעד הזה קשה הרבה יותר.
הסיפור שמספרים לנו מגיל צעיר
הפערים בין גברים לנשים בפנייה לעזרה נפשית, לא מתחיל בפנייה לקווי הסיוע או בבחדר הטיפולים. הוא מתחיל בדרך שבה אנחנו גדלים ומתחנכים. מהילדות, החברה שלנו נוטה לעצב ציפיות שונות מגברים ומנשים:
- "גברים לא בוכים": גברים רבים גדלים על ברכי אידיאלים של חוסן, עצמאות מוחלטת ואיפוק רגשי: "צריך להיות חזקים", "לא להישבר" או "להסתדר לבד". פנייה לעזרה נתפסת לפעמים, בטעות, כסימן לחולשה, או ככישלון בתפקיד של "החזק שלא נשבר".
- המקום החברתי לשתף: לעומת זאת, החברה שלנו מגלה לעיתים קרובות יותר סובלנות והבנה כלפי נשים המביעות פגיעות, עצב או צורך בשיתוף. הלגיטימציה הזו מקלה על נשים לעשות את הצעד ולבקש עזרה.
אנחנו כואבים אחרת
סיבה נוספת לפער היא האופן שבו המצוקה מתבטאת החוצה. לפעמים אנחנו נוטים לזהות דיכאון או חרדה רק לפי הסימנים ה"קלאסיים", אבל המציאות היא מורכבת יותר:
- להפנות את הכאב פנימה: נשים נוטות יותר להפנים את המצוקה. לכן, הן ידווחו יותר על עצבות, חוסר אונים או דאגה עמוקה, ואלה תסמינים שאנחנו מקשרים בקלות לצורך בתמיכה רגשית.
- להפנות את הכאב החוצה: גברים, לעומת זאת, נוטים לפעמים להחצין את המצוקה. במקום עצב או התכנסות פנימה, הדיכאון והסטרס יכולים להתבטא בכעס, תוקפנות, חוסר שקט, או בריחה לעבודה אינטנסיבית ושימוש מוגבר באלכוהול או התמכרויות אחרות. מכיוון שההתנהגויות האלו לא תמיד נראות כמו "קריאה לעזרה", קשה יותר לסביבה ןגם לנו עצמנו, להבין שמדובר במצוקה רגשית שדורשת התייחסות ומקום.
מתי אנחנו פונים לעזרה?
המחקרים מראים לנו פער גם בזמן הפנייה. נשים נוטות לפנות לקבלת תמיכה בשלבים מוקדמים יותר, ולעיתים קרובות נעזרות ברשת חברתית תומכת של חברות ובנות משפחה.
גברים, לעומת זאת, נוטים להגיע לטיפול או לשיחה רק כשהם מגיעים לנקודת הקצה, כשהמצב כבר מחמיר באופן קיצוני, או כשהם מקבלים דחיפה משמעותית מצד בנות או בני הזוג או המשפחה.
הרוח מתחילה להשתנות
אנחנו נמצאים בעיצומו של שינוי. אולי גם המלחמה הממושכת הבהירה את הצורך בתמיכה נפשית לגברים. בשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר ויותר קמפיינים, ספורטאים ודמויות ציבוריות גבריות שבוחרים להוריד את המסכות ולדבר באופן פתוח על קשיים נפשיים.
במקביל, גם עולם הטיפול לומד להתאים את עצמו ולהציע מענים ממוקדים, פרקטיים ונגישים יותר, שמפחיתים את האיום על תפיסת הגבריות.
אנחנו כאן בשביל כולם, תמיד
אנחנו בער"ן מאמינים שבריאות הנפש היא של כולנו, ללא הבדל מגדר, גיל או כל הפרדה אחרת. כאב הוא כאב, וקושי הוא קושי. להסכים להראות פגיעות, להרים טלפון או לכתוב הודעה בצ'אט, זו לא חולשה, זו הגבורה האמיתית.
אם אתם או אתן עוברים תקופה מורכבת, מרגישים בדידות, עומס או מצוקה, אנחנו מזמינים אתכם לא להישאר עם זה לבד. המתנדבים והמתנדבות שלנו כאן כדי להקשיב לכם, בגובה העיניים, באנונימיות מוחלטת ובלי שום שיפוטיות.
