כשאין לנו רשת תמיכה – הורות בלי גב

רשת תמיכה היא דבר שמרבים לדבר עליו בהקשר של לידה, הריון והורות. רשת תמיכה של משפחה קרובה, חברים זמינים, מישהו שאפשר להישען עליו כשקשה. אבל לא לכולנו יש כזאת רשת. אולי היא מעולם לא הייתה, או שהיא נעלמה עם השנים, ולפעמים החיים הובילו אותנו למקום שבו אנחנו מתמודדים לבד. התחושה שאין מי שיחזיק אותנו ואיתנו ברגעים הקשים יכולה להיות מאוד כואבת ומתסכלת.

כשאין לנו רשת תמיכה, העומס מרגיש כבד יותר. הדברים הקטנים דורשים מאמץ גדול, והקשיים נוטים להצטבר ולהערם. לעיתים אנחנו מתרגלים להיות חזקים, מתפקדים, “לא צריכים אף אחד”, אבל מתחת לפני השטח יכולה להיות עייפות עמוקה וגעגוע למישהו שיראה אותנו באמת.

בדידות שלא תמיד נראית מבחוץ

הרגשה שאנחנו לבד יכולה להיות גם כאשר אין לנו מערכות יחסים קרובות, והיא יכולה להיות גם כאשר אחנו מוקפים באנשים ועדיין להרגיש לבד. אפשר לעבוד, לגדל ילדים ואפילו להיות בזוגיות, ועדיין לחוות בדידות. כשאין רשת תמיכה, אין לנו למי לפרוק, אין מי שיבוא כשאנחנו קורסים, ואין מי שיגיד לנו “זה בסדר, אני כאן”. הבדידות הזו לא תמיד נראית כלפי חוץ, ולכן גם קשה יותר לקבל עליה הכרה.

למה אין לנו רשת תמיכה?

הסיבות לכך מגוונות. לפעמים מדובר במשפחה רחוקה, מורכבת או פוגעת. לפעמים קשרים נותקו בעקבות משברים, הגירה, גירושין או טראומות עבר. יש מי שלמדו מגיל צעיר שאי אפשר לסמוך על אחרים, ולכן התרגלו להסתדר לבד. כל הסיבות האלו לגיטימיות, והן לא מעידות על כישלון או חולשה.

המחיר של להחזיק הכול לבד

כשאנחנו בלי רשת תמיכה, אנחנו נוטים להחזיק הכול בעצמנו, רגשות, החלטות, אחריות, פחדים. אין לנו מרחב לנוח ולהרפות בו. עם הזמן, זה עלול להוביל לשחיקה, להצפה רגשית, לייאוש או לתחושה שאין לנו אוויר. לפעמים אנחנו אפילו לא מזהים עד כמה אנחנו זקוקים לעזרה, כי התרגלנו לא לבקש.

דווקא מי שאין להם רשת תמיכה מתקשים לעיתים הכי הרבה לבקש עזרה. הפחד להעמיס, להידחות, או להרגיש תלויים יכולה לנהל את העניינים. יש מי שמרגישים שלא מגיע להם שיתמכו בהם, או שאין טעם לנסות. הקולות האלו מובנים, אבל הם גם משאירים אותנו לבד עם הקושי.

הורות בלי גב

בהורות, היעדר רשת תמיכה מורגש במיוחד. אין עם מי להשאיר את הילדים, אין עם מי להתייעץ, ואין מי שייתן רגע של נשימה. כל קושי מרגיש גדול יותר, וכל משבר פחות נסבל. הורים רבים מרגישים אשמה על הקושי, כאילו הם “לא מספיק טובים”, במקום לראות את המציאות כפי שהיא, מציאות תובענית ללא גב תומך.

רשת תמיכה לא חייבת להיראות כמו שחשבנו

רשת תמיכה לא תמיד מגיעה בדמות משפחה קרובה או חברים ותיקים. לפעמים היא מורכבת מקשרים קטנים ומשמעותיים: שכנה, קולגה, הורה מהגן, איש מקצוע, או קו סיוע אנונימי. לפעמים זו שיחה אחת שמגיעה בזמן, ומחזירה תחושת חיבור ושייכות. גם תמיכה זמנית או חלקית היא תמיכה

גם אם אין לנו רשת תמיכה יציבה, לא אומר שעלינו להישאר לבד עם הקושי. האפשרות לדבר, להישמע, ולשתף, יכולה להקל מאוד. לא תמיד צריך פתרונות, לפעמים צריך פשוט שמישהו יהיה שם, בלי לשפוט ובלי למהר לתקן. אפשר למצוא קבוצה שבה הורים במצב דומה לנו, קבוצה און ליין או פרונטלית, וליצור לעצמנו רשת תמיכה וקרבה.

מותר להישען

היכולת להישען על אחרים אינה חולשה. היא צורך אנושי בסיסי. כולנו זקוקים לעיניים טובות, לאוזן קשבת, ליד שמחזיקה, גם אם רק לרגע. להודות שאנחנו זקוקים לעזרה הוא צעד אמיץ, במיוחד כשאנחנו רגילים להסתדר לבד.

אם אנחנו מרגישים לבד, מוצפים או מותשים, חשוב לדעת שיש מקומות שבהם אפשר לפנות ולדבר, גם בלי להכיר, גם בלי להסביר הכול. שיחה אחת יכולה לשבור את הבדידות, וליצור תחושה שאנחנו לא לגמרי לבד בעולם.

לבקש עזרה זו לא חולשה, זו דרך לבחור בעצמנו ובהורות שלנו. מתנדבי ומתנדבות ער"ן כאן כדי לתמוך בכם, בשלבים האלה של הריון, לידה והורות: קו הסיוע שלנו לאימהות ולאבות בטל. 9601*, או בשירותי הסיוע שלנו באינטרנט – כאן בקישור