• פגיעה עצמית היא לרוב ביטוי למצוקה רגשית עמוקה וניסיון להתמודד עם כאב נפשי בלתי נסבל, ולא בהכרח ניסיון אובדני.
• זיהוי הסימנים (הן פיזיים והן התנהגותיים) מסייע להושיט יד בזמן לבני משפחה או חברים.
• ההתמודדות כוללת רכישת כלים לוויסות רגשי, מציאת חלופות בטוחות ופנייה לתמיכה מקצועית ואנונימית.

• פגיעה עצמית היא לרוב ביטוי למצוקה רגשית עמוקה וניסיון להתמודד עם כאב נפשי בלתי נסבל, ולא בהכרח ניסיון אובדני.
• זיהוי הסימנים (הן פיזיים והן התנהגותיים) מסייע להושיט יד בזמן לבני משפחה או חברים.
• ההתמודדות כוללת רכישת כלים לוויסות רגשי, מציאת חלופות בטוחות ופנייה לתמיכה מקצועית ואנונימית.

מהי פגיעה עצמית?

בפגיעה עצמית (Self-Harm) אנחנו גורמים נזק מכוון וישיר לגוף (כגון חיתוך, כווייה, חבלה או שריטה), לרוב ללא כוונה אובדנית מודעת. מדובר בתופעה נפוצה, במיוחד בקרב בני נוער וצעירים, אך היא קיימת בכל הגילים.

עבור מי שמלווה את התופעה מהצד, זה עלול להיראות מבהיל או לא מובן, אך חשוב להבין: פגיעה עצמית אינה התנהגות שמטרתה "למשוך תשומת לב.  זהו מנגנון הישרדות פסיכולוגי, ניסיון נואש לתרגם כאב נפשי, מציף ומופשט, לכאב פיזי מוחשי שניתן לשלוט בו או לטפל בו.

הגורמים: למה זה קורה?

הסיבות לפגיעה עצמית הן מורכבות ומשתנות מאדם לאדם, אך בבסיסן עומד קושי עמוק בוויסות רגשי. הגורמים השכיחים כוללים:

• ויסות כאב רגשי מציף: תחושות קשות של אשמה, בושה, כעס, עצב או בדידות, שמרגישות גדולות מכפי שאפשר לשאת.
• תחושת ניתוק או קהות חושים (דיסוציאציה): לפעמים יש מצבים של תחושת "ריקנות" או ניתוק מהגוף, והכאב הפיזי מחזיר להם את התחושה שהם חיים וקיימים.
• הענשה עצמית: ביטוי של שנאה עצמית עמוקה או תחושה שמגיע לנו לסבול.
• תקשורת ללא מילים: הפיכת המצוקה הפנימית לנראית לעין, כאשר קשה לבטא את הכאב במילים.

איך מזהים? סימנים אצל אנשים קרובים

מי שמתמודדים עם פגיעה עצמית משקיעים לרוב מאמצים כבירים בהסתרתה בשל הבושה הנלווית אליה. עם זאת, ישנם סימנים שיכולים לעורר תשומת לב:

סימנים פיזיים:

• צלקות, חתכים, שריטות או כוויות טריות (לרוב בזרועות, בירכיים או בבטן).
• חבישות תכופות או הימצאות של חפצים חדים (תערים, מספריים) בחדר ללא סיבה ברורה.

סימנים התנהגותיים ורגשיים:

• לבוש לא תואם למזג האוויר: לבישת שרוולים ארוכים או מכנסיים ארוכים גם בקיץ הלוהט (כדי להסתיר סימנים).
• הימנעות מפעילויות הדורשות חשיפה של הגוף, כמו שחייה או שיעורי ספורט.
• הסתגרות ממושכת בחדר או בחדר האמבטיה.
• שינויים קיצוניים במצב הרוח, נסיגה חברתית או התפרצויות זעם.

דרכי התמודדות: צעדים ראשונים להקלה

הדרך להחלמה היא הדרגתית, וכרוכה בלימוד דרכים בריאות יותר להתמודד עם הסערה הרגשית.

טכניקות להשהיית הדחף לפגיעה עצמית (חלופות בטוחות):

כשהדחף לפגוע בגוף עולה, המטרה היא להרוויח זמן ולתת לגל הרגשי לעבור מבלי לגרום נזק. ניתן לנסות:

• אחיזה בקרח: החזקת קוביית קרח בכף היד או הנחתה על הזרוע. זה מייצר תחושת כאב/קור עזה ומעוררת, אך ללא נזק רקמתי.
• קריעת נייר או שבירת מקלות: תיעול האנרגיה הפיזית והזעם החוצה באופן שאינו פוגע בגוף.
• גומיה על פרק כף היד: מתיחה ושחרור של גומייה על העור (יוצר תחושת עקצוץ חדה כחלופה זמנית).
• הסחת דעת ממוקדת: כתיבה אינטנסיבית של הרגשות על דף, ציור, שמיעת מוזיקה רועשת או יציאה לריצה.

פנייה לעזרה:

פגיעה עצמית היא סימפטום, היא לא הבעיה עצמה. כדי לטפל בשורש הכאב, מומלץ לפנות לעזרה, או לאנשים קרובים שאנחנו סומכים עליהם, או לאנשי מקצוע.

שאלות נפוצות (FAQ):

שאלה: האם פגיעה עצמית היא תמיד ניסיון התאבדות?

תשובה: לא. למרות ששתיהן נובעות ממצוקה עמוקה, המטרה בפגיעה עצמית היא לרוב להתמודד עם החיים ולא לסיים אותם. זהו כלי ויסות. עם זאת, פגיעה עצמית מעלה את הסיכון הכללי, ולכן אין להתעלם ממנה ויש להגיש עזרה.

שאלה: איך להגיב אם גיליתי שמישהו קרוב אליי פוגע בעצמו?

תשובה: הגיבו בחמלה וברוגע, ולא בבהלה, כעס או איומים (כמו "אם תעשה את זה שוב אני אעניש אותך"). אמרו להם: "אני רואה שכואב לך מאוד, אני כאן איתך ואנחנו נמצא יחד דרך לקבל עזרה".

שאלה: מה לעשות אם הדחף לפגוע בעצמי חזק עכשיו ואני לבד?

תשובה: נסו להשהות את הדחף ב-5 דקות באמצעות טכניקת הקרח, וצרו קשר מיידי עם מישהו. אתם לא חייבים לעבור את זה לבד.

אתם לא לבד. אנחנו כאן בשבילכם.

אם אתם מתמודדים עם דחף לפגוע בעצמכם, או אם אתם מודאגים בגלל אדם קרוב – אל תישאר עם זה לבד.

מתנדבי ומתנדבות ער"ן זמינים עבורכם 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, באופן אנונימי לחלוטין וללא שיפוטיות. ניתן לפנות אלינו בטלפון 1201 או בצ'אט ובוואטסאפ של האתר לחיוג ושיחה מיידית כאן בקישור.