תחילת שנת הלימודים מגיעה עם הרבה תחושות, רגשות ומחשבות.
יש מי שמחכים לה בקוצר רוח, לפגוש שוב חברים, לחזור לשגרה, להתחיל כיתה חדשה, להכיר מורים חדשים או פשוט לחזור למשהו מוכר אחרי החופש. ויש מי שעבורם החזרה ללימודים מעוררת דווקא חשש.
אולי אנחנו מודאגים בגלל הלימודים: האם נצליח לעמוד בקצב? האם נבין את החומר? איך יהיו המבחנים?
אולי אנחנו חוששים מהצד החברתי: האם יהיו לנו חברים? האם נרגיש שייכים? מה אם השנה דברים יהיו שונים?
ואולי עצם החזרה למסגרת, עם השעות הקבועות, הדרישות, הציפיות והצורך להסתדר מחדש, מרגישה לנו גדולה ומלחיצה.
ולפעמים כל התחושות האלה מתקיימות כולן ביחד, בו-זמנית. אין סתירה בין הדברים. אפשר להרגיש גם וגם.
אנחנו יכולים להיות שמחים לחזור לבית הספר ובאותו זמן לפחד מזה. להתגעגע לחברים ובמקביל לחשוש ממה שהם יחשבו עלינו. להתרגש מהתחלה חדשה ובאותה נשימה לרצות שהחופש פשוט יימשך.
למה תחילת שנה יכולה להרגיש כל כך משמעותית?
אחרי תקופה של חופש, הגוף והראש שלנו מתרגלים לקצב אחר. אנחנו יכולים לישון בשעות אחרות, לקום בלי שעון, להיות פחות מחויבים ללוחות זמנים ולבלות יותר זמן בבית או עם חברים.
ואז פתאום צריך לחזור לשגרה. לקום מוקדם. להגיע בזמן. להתרכז במשך שעות. להכין שיעורים. לעמוד במשימות. להתמודד עם מבחנים. להיות שוב הרבה שעות בתוך מסגרת חברתית, עם מי שאנחנו אוהבים ועם שאולי פחות.
ההסתגלות לשינוי הזה יכולה לקחת זמן. גם אם כבר חזרנו ללימודים בעבר, כל שנה היא התחלה חדשה. לפעמים אנחנו מגיעים לכיתה חדשה, למורה חדשה, לבית ספר חדש או לסביבה חברתית שהשתנתה.
ולכן זה בסדר אם אנחנו צריכים כמה ימים או אפילו יותר כדי להתרגל.
"ומה אם אני לא אצליח בלימודים?"
לפעמים הלימודים הם אלה שמדאיגים אותנו. אנחנו יכולים להסתכל על השנה שלפנינו ולדמיין את כל המבחנים, העבודות והמשימות שעוד יהיו ואולי כבר עכשיו אנחנו חוששים:
"מה אם אני לא אבין?"
"מה אם כולם יהיו יותר טובים ממני?"
"מה אם אקבל ציונים גרועים?"
"מה אם המורים יצפו ממני ליותר ממה שאני יכול/ה לתת?"
"מה אם ההורים יתאכזבו ממני?"
כשאנחנו מסתכלים על כל השנה בבת אחת, היא יכולה להיראות כמו משימה ענקית. גדולה מדי. במקום לחשוב על כל השנה, אפשר לנסות להחזיר את עצמנו לעכשיו, לרגע הזה. לא צריך לדעת היום איך נעבור את כל השנה.
כרגע אנחנו צריכים רק להתחיל.
שיעור אחד. משימה אחת. יום אחד בכל פעם. ואם יהיה לנו קשה, אפשר לבקש עזרה. ממורה, מהורה, מחבר או מאדם אחר שאנחנו סומכים עליו.
לבקש עזרה בלימודים לא אומר שאנחנו פחות חכמים או פחות מסוגלים. לפעמים דווקא היכולת להגיד "אני לא מבין/ה, אפשר להסביר לי שוב?" היא כוח.
ומה אם אני לא אמצא את המקום שלי מבחינה חברתית?
לפעמים החשש מהחזרה לבית הספר הוא בכלל לא מהלימודים. אנחנו יכולים לדאוג מהחברים, מהבדידות.
אולי החבורה השתנתה בחופש. אולי התרחקנו ממישהו שהיה קרוב אלינו. אולי אנחנו נכנסים לכיתה שבה אנחנו כמעט לא מכירים אף אחד. אולי אנחנו ממשיכים באותה כיתה שבה אין לנו אף חבר?
ואולי אנחנו פשוט חוששים מהשאלה הגדולה: "האם יאהבו אותי?"
זו שאלה שיכולה להיות מאוד מלחיצה, במיוחד כשנדמה לנו שלכולם כבר יש את המקום שלהם.
אבל אפשר לזכור שאנחנו לא חייבים למצוא מיד את החבר הכי טוב שלנו או את החבורה שאליה נרגיש שייכים.
אפשר להתחיל בקטן. לשבת ליד מישהו שנעים לנו איתו. להגיד שלום. להצטרף לשיחה. לשאול שאלה. אפילו רק להיות ליד אחרים בלי להרגיש שאנחנו חייבים "להוכיח" משהו.
קשרים נבנים בהדרגה.
ואם אנחנו חוששים מהמסגרת עצמה?
יש מי שהמסגרת מעניקה להם ביטחון ושגרה, ויש מי שהיא דווקא מכבידה עליהם. יכול להיות שקשה לנו עם הרעש, עם הצפיפות, עם השעות הארוכות, עם הצורך לעבור כל הזמן ממשימה למשימה או עם התחושה שמישהו אחר קובע לנו את סדר היום.
לפעמים אנחנו יודעים בדיוק מה קשה לנו, ולפעמים זו תחושה כללית של, "אני לא רוצה לחזור."
לא כל קושי אומר שהמסגרת אינה מתאימה לנו, אבל הוא כן יכול להיות סימן לכך שאנחנו צריכים לעצור ולבדוק מה בדיוק קשה.
אפשר לדבר עם ההורים, עם מחנך או מחנכת, עם יועץ או יועצת או עם אדם אחר שאנחנו מרגישים בטוחים לדבר איתו. לפעמים שינוי קטן יכול להפוך את החזרה להרבה יותר אפשרית.
ומה אם כולם מצפים מאיתנו לשמוח?
לפעמים יש משהו מבלבל במיוחד בתחילת שנת הלימודים. כולם מסביב אומרים ומתרגשים:
"איזה כיף לחזור!"
"אתם בטח מתרגשים!"
"סוף סוף חוזרים לשגרה!"
ואנחנו לא מרגישים ככה. אולי אנחנו עצובים. לחוצים. מפחדים. אולי בכלל אין לנו חשק. זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתנו.
אנחנו לא חייבים להרגיש כמו כולם. גם אם אחרים מתרגשים, מותר לנו לפחד. גם אם אחרים חוששים, מותר לנו לשמוח. ואפילו אם אנחנו עצמנו מרגישים גם שמחה וגם פחד, גם זה בסדר.
אפשר להתרגש ולפחד באותו זמן. תחילת השנה יכולה להיות מרגשת כי אנחנו פוגשים חברים שלא ראינו הרבה זמן. והיא יכולה להיות מפחידה כי אנחנו לא יודעים בדיוק מה מחכה לנו.
היא יכולה להיות משמחת כי אנחנו מתחילים משהו חדש, והיא יכולה להיות מלחיצה כי כל שינוי דורש מאיתנו להסתגל.
כל התחושות האלה יכולות להיות אמיתיות באותו זמן. אנחנו לא צריכים לבחור אחת מהן.
איך אפשר לעזור לעצמנו בתקופת החזרה ללימודים?
לא תמיד אפשר להעלים את הלחץ, אבל אפשר לנסות להפוך את המעבר לקצת יותר פשוט.
לחזור בהדרגה לשגרה
אם אפשר, כדאי להתחיל להסדיר את שעות השינה והקימה כבר לקראת תחילת השנה. שגרה מוכרת יכולה לעזור לגוף ולראש להסתגל.
לא לחשוב על כל השנה בבת אחת
כשאנחנו מסתכלים על חודשים של לימודים, מבחנים ומשימות, הכול יכול להיראות גדול מדי. אפשר להתמקד ביום הקרוב.
מה אני צריך/ה לעשות היום? לא מה יקרה במבחן בעוד שלושה חודשים.
לדבר על מה שמפחיד אותנו
לפעמים עצם השיחה יכולה להוריד קצת מהעומס. אפשר לספר להורה, לחבר, למורה או לאדם אחר שאנחנו סומכים עליו. אנחנו לא חייבים להגיע עם פתרון. אפשר פשוט להגיד: "אני קצת מפחד/ת מהשנה הזאת."
לתת לעצמנו זמן
אנחנו לא חייבים להרגיש בבית כבר ביום הראשון. מותר לנו להתרגל. מותר לנו להיות קצת מבולבלים. מותר לנו לקחת זמן כדי להבין איפה המקום שלנו.
לזכור שלא הכול חייב להיות מושלם
אנחנו לא צריכים לפתוח את השנה בצורה מושלמת. יכול להיות שהיום הראשון יהיה מביך. יכול להיות שנגיד משהו שלא התכוונו אליו. אולי יהיה שיעור שלא נבין או יום שבו נרגיש לבד. יום קשה אחד לא אומר שהשנה כולה תהיה כזאת.
ואם קשה לנו יותר ממה שחשבנו?
לפעמים התחושות לא חולפות אחרי כמה ימים. אם אנחנו מרגישים לחץ גדול, עצב, פחד או בדידות שממשיכים ומפריעים לנו ללמוד, לישון, לאכול, להתרכז או להיות עם אחרים, כדאי לא להישאר עם זה לבד.
אפשר לשתף אדם שאנחנו סומכים עליו ולבקש עזרה. אנחנו לא צריכים לחכות שהמצב יהיה "מספיק חמור" כדי לדבר.
גם משפט פשוט כמו: "קשה לי ואני לא ממש יודע/ת למה", יכול להיות התחלה של שיחה.
אל תשארו עם הקושי לבד – מוזמנים ומוזמנות להתקשר לער"ן. כל הפרטים בלחיצה כאן
