בין חרם לבריונות ברשת
לכולנו, כבני אדם שהם יצורים חברתיים, יש צורך בהשתייכות, בקבלה ובאהבה.
בגיל ההתבגרות, המשימה המרכזית של המתבגרות והמתבגרים היא לגבש זהות אישית והם עושים זאת לרוב באמצעות התרחקות מעולם המבוגרים והתחברות לקבוצת השווים. דחייה ונידוי בגיל הכל כך רגיש וסוער הזה, עלולים להיות גורמים מסכנים רבי עוצמה הרבה יותר מאשר בגילאים מוקדמים ומאוחרים יותר.
חרם מוגדר כדחייה של חבר (או יותר מחבר אחד) בקבוצה חברתית על ידי רוב חבריה באופן מתוכנן. הוא יתבטא בנידוי ובהרחקה מהקבוצה תוך הימנעות מכוונת מקשר עמו. חרם עלול לכלול בידוד, השפלה וביוש תוך הדרה של האדם מקבוצת השתייכותו.
להיות מוחרם זה אחד הפחדים הגדולים וההרסניים ביותר המוכרים לנו. אפילו בכלא העונש הגרוע ביותר כולל בידוד.
הנתונים מלמדים כי בשני שליש מהכיתות מתרחשים חרמות. החרם שכיח יותר בתחילת גיל ההתבגרות, לקראת סוף בית הספר היסודי, והשכיחות יורדת לרוב עם הגיל.
בעבר ילדים ומתבגרים שעברו חרם, יכלו למצוא נחמה בביתם כשהם מחוץ לכותלי בית הספר ולפעילות חברתית. כיום בעידן הדיגיטלי ביתו של אדם כבר אינו מבצרו.
בריונות ברשת היא התנהגות המבוצעת באמצעים טכנולוגיים על ידי אנשים או קבוצה, שיש בה בכדי לפגוע או להשפיל, להביך, להטריד ולהפחיד את הזולת.
היא יכולה להיות מילולית – חזרה על תכנים ומסרים פוגעניים או שהיא יכולה להתבטא בפרסום של תמונות וסרטונים.
יש סוגים שונים של בריונות ברשת הכוללים: התחזות לאחר, הטרדה, סחיטה ואיומים, החרמה ונידוי, הפצת שמועות, הפצת מידע אישי ופרטי, לעג והשמצה.
בתהליך של חרם ובאלימות ברשתות החברתיות מעורבים 3 אוכלוסיות: נפגעים, פוגעים ועומדים מהצד.
שלוש האוכלוסיות זקוקות לעזרה. גם הפוגעים פעמים רבות נפגעו בעצמם וזקוקים לעזרה והכוונה ולא רק לאכיפה. מאד מדאיגים כל אותם ילדים שצופים בשיח האלים וחיים בפחד וחרדה שמחר זה יגיע אליהם. החרדה הזו מונעת מהם פעמים רבות לעמוד לצד הנפגעים ולפנות ולשתף מבוגרים בסביבתם.
איך ניתן לזהות סימני מצוקה?
באמצעות גילוי ערנות – עלינו להיות רגישים לכל שינוי שחל אצל הילד.
ילדים ובני נוער מתקשים לבטא מצוקה במילים ולכן, רצוי לשים לב להתנהגויות העשויות לרמז על מצוקה רגשית המחייבת התערבות.
ככלל, התנהגות שאינה שגרתית ואופיינית , צריכה להדליק אור אדום.
כיצד להתחיל שיחה עם הילד כשלהורה יש חשש שהוא מתמודד עם חרם או בריונות ברשת?
התפקיד שלנו כהורים מתחיל הרבה לפני שיש חשש לפגיעה בילד.
השילוב בין המספר ההולך וגדל של בני נוער שנפגעים מחרם ומבריונות מקוונת באופן ישיר וההשלכות הרגשיות הקשות אשר חווים כל אותם ילדים ומתבגרים אשר צופים מן הצד במעשי אלימות והשפלה קשים, לבין היותו של האינטרנט מגרש משחקים נטול פיקוח הורי, מחייב אותנו הורים ואנשי חינוך, לנוכחות פעילה גם במרחב המקוון ולפיתוח מיומנויות לזיהוי מצוקה ולניהול שיחה מסייעת בעקבותיה.
המלצות למעורבות הורית
- שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים עם ילדיכם המתבגרים בשגרה, כך יגבר הסיכוי כי הם יפנו אליכם בעתות מצוקה.
- הֱיו ערניים לשינויים במצב הרוח ולאיתותי מצוקה.
- הֱיו מעורבים בפעילויות ילדיכם ברשת והימנעו מאמירות שפוסלות את הרשת או מאיומים בניתוק, מתוך חרדה ופחד ומתוך חוסר הבנה של עולמם.
- דונו עם ילדיכם בהבדלים שבין הלשנה לבין דיווח ועודדו אותם להתגייס למען סיוע לחברים הנמצאים במצוקה ולשתף מבוגר משמעותי, גם במחיר גילוי סוד.
- לפני שקונים את הסמארטפון הראשון – חנכו!
- אל תסתפקו בתיאור הסכנות ברשת, אלא הקנו לילדיכם מיומנויות לגלישה בטוחה, שיסייעו להם להימנע מפגיעה.
- חשוב לנהל עמם שיח רגוע ושקול בנושאים כמו בטיחות, אחריות ושמירה על הפרטיות. במקביל חשוב כי בני הנוער יהיו מודעים למצוקה הרגשית שהם גורמים לאחרים באמירות פוגעניות פומביות ברשתות חברתיות ויהיו רגישים לתחושות הזולת.
- העבירו מסר חד משמעי שלא משתתפים בחרם, לא מעבירים סרטונים פוגעניים שיש בהם אלימות או מיניות (השפלה, מכות או עירום למשל).
עד כמה מומלץ להיכנס לסמארטפון של הילד?
יש גבול דק בין מעורבות לבין התערבות והתערבות יתר.
מעורבות הורים היא חיונית גם ברשת. היותה של רשת האינטרנט פלטפורמה נוחה לאלימות נובעת גם מהיעדרות כמעט מוחלטת של דמויות סמכות מבוגרות.
רק מעטים מקרב ההורים או המורים מוּדעים למתרחש ברשתות החברתיות שבהן גולשים ילדיהם או תלמידיהם.
יחד עם זאת המעורבות צריכה לבוא ממקום של דאגה, אכפתיות ותמיכה ולא כפיקוח ומשטור. אמון והידברות על גבולות הגזרה הם חשובים.
כשיש סימנים מדאיגים מומלץ לגלות ערנות, לבצע תצפית אחר התנהגות הילד בחברה ובמרחב המקוון כאחד.
השימוש בטכנולוגיה אינה תחליף לתשומת לב, הקשבה וניהול שיחה. רצוי כי מדי פעם הורים יתעניינו אם הילד נחשף לפגיעה ברשת ולבסס את הנוכחות של ההורים כדמויות משמעותיות ואכפתיות שכאן עבורו בכל מצב.
במקרה של פגיעה או חשש לפגיעה מבריונות ברשת – יש לפנות למטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, טלפון 105.
מאת ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן
