גיל ההתבגרות הוא תקופה שבה הרבה דברים בחיים שלנו משתנים בבת אחת – הגוף, הרגשות, והיחסים שלנו עם עצמנו, עם החברים ועם המשפחה. בתוך כל השינויים האלו, לפעמים מתחילים להשתנות גם היחסים שלנו עם המשקל שלנו, עם המראה, עם אוכל.
השינויים האלה יכולים לעורר הרבה רגשות, כמו בלבול, לחץ, פחד וגם השוואה לאחרים ורצון להשתנות, להיות אחרת ממה שאנחנו עכשיו. לפעמים, הדרך לנסות ולהתמודד עם כל הרגשות והשינויים האלה ולנסות לקחת בחזרה את השליטה על החיים שלנו יכולה להוביל להתפתחות של הפרעות אכילה.
מהן הפרעות אכילה?
הפרעות אכילה הן הרבה יותר מעניין של אוכל או משקל. בדרך כלל, הפרעות אכילה קשורות לרגשות שקשה לנו להתמודד איתם, כמו פחד, בושה, או תחושת ערך עצמי ירודה ודימוי עצמי נמוך. כשאנחנו מרגישים שאין לנו שליטה על החיים שלנו, על הקשיים או האתגרים, ההרגשה שיש לנו שליטה על האוכל שנכנס אלינו או יוצא – יכולה לתת תחושה של כח.
אנחנו יכולים למצוא את עצמנו חושבים בלי הפסקה על מה אכלנו או איך אנחנו נראים, ואולי גם מנסים להסתיר את זה מאחרים, מתוך חשש שהם לא יבינו אותנו או ישפטו אותנו. ואז גם מצטרפת תחושה של בדידות – להתמודדות הזו עם האוכל, המשקל והמראה.
זה לא רק עניין של תזונה ואוכל, אלא ביטוי רגשי עמוק שיכול לכלול פחד עוצמתי מעלייה במשקל, עיסוק אובססיבי באוכל, דימוי גוף שלילי והתנהגויות כמו דילוג על ארוחות, הקאות יזומות, שימוש בחומרים משלשלים או אכילה מופרזת מתוך תחושת חוסר שליטה.
למה זה קורה דווקא בגיל ההתבגרות?
בגיל ההתבגרות, הגוף שלנו משתנה במהירות, מה שעלול לגרום לתחושות חוסר נוחות ואף ניכור כלפי עצמנו. בעולם של היום, קל מאוד להרגיש שאנחנו צריכים להיראות בצורה מסוימת כדי להיות "מושלמים", מצליחים או להרגיש מקובלים. לדעת שאנחנו שווים.
הרשתות החברתיות, הפרסומות והמדיה מלאות בתמונות ובמסרים שמקדמים מודלים לא מציאותיים של יופי ורזון ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו משווים את הגוף שלנו לאחרים, ולהאמין שאם נהיה רזים יותר, נרגיש טוב יותר, מצליחים יותר או אהובים יותר. ירידה במשקל גוררת לא פעם התייחסות ומחמאות מהסביבה, מה שמחזק את התחושה שלנו שככל שנהיה רזות או רזים יותר, נצליח יותר.
הרצון הזה, להתאים למודלים של משקל ומראה יכול להיות חזק מאוד בגיל ההתבגרות, שבו אנחנו מחפשים את הזהות שלנו ואת המקום שלנו בעולם. אבל, לפעמים, הלחץ הזה מוביל אותנו להאמין ששליטה באוכל ובמשקל זה הפתרון לכל הקשיים שלנו. התחושה הזאת יכולה להיות מתעתעת ומבלבלת, כי אולי בהתחלה יש באמת תחושה של שליטה, אבל בהמשך זה יכול להפוך לדפוס שמזיק לנו, גם פיזית וגם נפשית. הפרעות אכילה, כמו אנורקסיה, בולימיה או אכילה כפייתית, יכולות להיכנס לחיים שלנו בלי שממש נשים לב עד שכבר יהיה קשה לעצור אותן לבד.
לפעמים, כל זה משתלב עם קשיים רגשיים אחרים – תחושות של בדידות, מתח, חוסר ביטחון או צורך בשליטה – ויכול להוביל אותנו לאכילה כפיצוי, להימנעות ממנה או להתנהגויות מזיקות אחרות. גם קשיים במשפחה, הורים שלא פנויים רגשית או בכלל, פרידה וגירושין או מצבים של פגיעה והתעללות עלולים להגביר את תחושת חוסר השליטה ולתרום להיווצרות הפרעות אכילה.
איך נזהה סימנים מדאיגים?
בשלבים המוקדמים של הפרעת אכילה, קל לפספס את התסמינים. רבים מאיתנו מדלגים על ארוחה מדי פעם או לא אוהבים מאכלים מסוימים. הרצון לרזות, לרדת במשקל ולעשות דיאטות כל כך נפוצים ומקובלים בתרבות שלנו, ו- "איך רזית", נחשב למחמאה. אז איפה עובר הגבול שהופך את ההתעסקות עם אוכל ומשקל להפרעת אכילה?
אם אנחנו או מישהו קרוב אלינו מתחילים לשנות את הרגלי האכילה באופן קיצוני, מתרחקים מאכילה בחברה או מסתירים את מה שאוכלים או לא אוכלים, מביעים חרדה קיצונית סביב אוכל או משקל, או מגלים סימנים פיזיים כמו עייפות קיצונית, ירידה או עלייה דרסטית במשקל או שינויים בתפקוד הגופני – אלו סימנים שחשוב לשים לב אליהם. הפרעות אכילה הן לא "שלב חולף" או דבר שיעבור מעצמו, אלא מצבים שמצריכים תשומת לב, הבנה ותמיכה.
איך אפשר לעזור?
זה עלול להיות מאתגר, גם להודות ולהכיר בזה שיש לנו הפרעת אכילה – ואם מדובר במישהי או מישהו שקרובים לנו – סביר להניח שיש פחד להגיד את הדבר הלא נכון, מה שיגרום לכעס או התנגדות ואולי גם יסגור את האפשרות לשיחה או שיתוף בהמשך.
חשוב לא להתעלם מהסימנים או לצפות שיעברו מאליהם. אפשר להתייעץ עם אנשי מקצוע, מה הדרך הנכונה לגשת לעניין, עם כמה שפחות התנגדות.
גם לזכור, שהחלמה היא אפשרית. הפרעות אכילה הן אתגר, אבל הן לא גזרת גורל. עם ליווי ותמיכה, אפשר לפתח מערכת יחסים בריאה יותר עם אוכל, עם הגוף שלנו ועם עצמנו. ההבנה שאנחנו ראויים לאהבה ולקבל אותה כפי שאנחנו, בלי תלות במשקל או במראה, היא חלק חשוב במסע הזה. ואם קשה לנו – מותר לבקש עזרה.
