הריון ולידה הן תקופות מלאות בתחושות, רגשות ומחשבות מכל הסוגים. לידה ואיתה התינוק, התינוקת או התינוקות שמגיעים בעקבותיה – היא אירוע משנה חיים, יותר מכמעט כל אירוע אחר. שינוי שמקיף את כל תחומי החיים שלנו, בין אם זו לידה ראשונה שמביאה איתה את ההורות, ובין אם אלה לידות שבאות אחרי, ומשנות בכל פעם את האיזון במשפחה. כל ילד מביא איתו צורך בהסתגלות מחדש ובנייה של מציאות חדשה.
לידה והריון לרוב מלווים בציפייה לשמחה, להתרגשות, לחיבור מיידי וקל עם התינוק או התינוקת. אבל לפעמים המציאות היא אחרת ועולות בנו תחושות ומחשבות אחרות לגמרי, בהריון או אחרי הלידה. אולי כבר בהריון הציפו אותנו חרדות, דאגות, מצב רוח ירוד שלא הצלחנו להבין או להסביר.
או שאחרי הלידה הגיע גל של עייפות כל כך גדולה, שמלווה בבדידות, ורגעים שבהם כל מה שאנחנו רוצות זה רק להיות לבד ולברוח מהכל. תחושת כישלון אולי מתלווה לכל מחשבה, לכל סיטואציה: למה אני לא מאושרת כמו שציפיתי? למה אני לא מרגישה את החיבור המיידי הזה שכולם מדברים עליו? והמסקנה הבלתי נמנעת בדרך כלל היא – כנראה שאני אמא לא טובה מספיק, או לא טובה בכלל.
זו יכולה להיות הרגשה מאוד בודדה להיות במקום הזה, כשלבדידות מתלוות תחושות של אשמה ובושה, "איך זה שאני לא מרגישה כמו שאימהות אחרות מספרות? למה דווקא אני לא מצליחה להרגיש את האושר הזה שכולם מדברים עליו? אולי עשיתי טעות?".
הבושה עלולה להחמיר את המצב, כי היא מונעת מאיתנו לדבר על התחושות הקשות והן גדלות בתוכנו. אנחנו מתמודדות לבד, מנסות "לצאת מזה" בכוחות עצמנו, אבל זה לא משהו שאפשר פשוט "להתגבר עליו" או "לחכות שיעבור". בדיוק כמו שמחלות פיזיות דורשות טיפול, כך גם מצבים נפשיים. זה לא מעיד על חולשה, זה לא אומר שאנחנו לא אימהות טובות, וזה בטח שלא אומר שאנחנו לבד.
גורמי סיכון לדיכאון אחרי לידה
כ-10% מהנשים [ולאחרונה מתרבות העדויות שגם גברים] חוות וחווים דיכאון בזמן ההיריון או אחרי לידה. דיכאון אחרי לידה יכול להופיע בשנה הראשונה אחרי הלידה, ובדרך כלל מופיע בחודשים הראשונים אחריה. דיכאון לאחר לידה אינו קשור לגיל, מצב משפחתי או כלכלי, ויכול להופיע בלידה ראשונה או בלידות הבאות.
לרוב, יש מספר גורמים שמשפיעים על הסיכון לדיכאון אחרי הלידה, ובכל מקרה חשוב לזכור שזה אף פעם לא באשמתנו. לא אם יש דיכאון בהריון ולא אם יש דיכאון אחרי לידה.
בין הגורמים שיכולים להשפיע על הסיכון לדיכאון אחרי לידה יכולים להיות בעיות רפואיות אצל היולדת או התינוק או לידה מוקדמת, תחושת בדידות וחוסר בתמיכה משפחתית או חברתית, חוויה קודמת של דיכאון כולל דיכאון אחרי לידה, רגישות לשינויים הורמונליים, חוסר שינה, בעיות בזוגיות וקשיים בין אישיים מתמשכים, אירועים קשים במשך ההיריון או לאחר הלידה או היסטוריה של הפרעה נפשית.
אבל גם אם אין גורם ברור, התחושות שאנחנו חוות הן אמיתיות, חשובות, ומצריכות יחס ותמיכה.
מהם הסימפטומים של דיכאון אחרי לידה?
עם הלידה והשינויים ההורמונליים, כמעט כל יולדת עוברת אחרי הלידה ימים של תנודות במצב רוח או דכדוך, ימים של בייבי בלוז לרוב, הימים האלה עוברים מעצמם. אבל לפעמים, הקושי נשאר ואפילו מתגבר.
בין הסימפטומים:
בכי ללא הפסקה, מצב רוח ירוד ועצבות במשך רוב שעות היום, אובדן עניין או הנאה מדברים שבעבר היו מהנים, שינויים בתאבון – חוסר תיאבון או אכילת יתר, שינה – קושי להירדם ונדודי שינה או שעות שינה רבות ללא קשר לטיפול בתינוק, רגשות אשמה וביקורת עצמית, חוסר שקט או אפטיות, מחשבות חוזרות על מוות או על פגיעה עצמית או פגיעה בתינוק, תחושות של חוסר אונים וחוסר תקווה, כעס וזעם.
למרבה הצער, יש תת אבחון של דיכאון אחרי לידה שכן רבות [וגם גברים] מתביישות להודות ולהכיר בקושי שהן חוות, כשיש ציפייה חברתית ותרבותית להיות מאושרת ושמחה עם הצטרפות התינוק או התינוקת למשפחה.
מה אפשר לעשות?
הדיכאון אם מגיע, הוא לא בשליטה שלנו, אבל יש לנו אפשרות לתת מקום ולגיטימציה לכל קושי, תחושה, הרגשה או מחשבה שעולים בנו בתקופת ההיריון או אחרי הלידה. גם אם אלה לא רגשות או מחשבות שהיינו מצפות או רוצות להרגיש.
ההסתרה והבושה הן גם מכבידות מאוד וגם עלולות לעכב את האפשרות לחפש ולבקש עזרה ותמיכה.
גורמים שיכולים להשפיע לטובה – לדאוג לשינה מספקת עד כמה שאפשר, פעילות גופנית שמשחררת אנדורפינים שמשפרים את מצב הרוח, להתגבר על הבושה, לשתף ולבקש עזרה
