עזרה ראשונה נפשית בטלפון
הפוך לעמוד הבית
לקבלת מידע באי מייל
פסיכולוגיה- מבחר נושאים

דיכאון

6/11/2007
דיכאון
 

 
דיכאון: כיצד הוא מתבטא, ממה הוא נובע וכיצד ניתן להתמודד אתו?
יצחק גילת


 הקדמההזיקה בין דיכאון לבין התאבדויות היא חזקה במיוחד, כפי שמעידים מספר נתונים סטטיסטים:בערך שני שלישים מהאנשים המבצעים התאבדות, סבלו מדיכאון בעת המעשה.הסיכון להתאבדות בקרב אנשים הסובלים מדיכאון עמוק ואינם מטופלים, הוא כעשרים אחוזים.הסיכון בהתאבדות של אנשים הסובלים מדיכאון עמוק גבוה פי 20 מאשר באוכלוסייה הכללית.מחקרים מראים שטיפול בדיכאון עמוק יכול להיות יעיל ב 80% מהמקרים. אף על פי כן, מראים מחקרים שאנשים רבים הסובלים מדיכאון אינם פונים לטיפול מקצועי. כך, למשל, במחקר שנערך בפינלנד ובדק 71 אנשים שהתאבדו וסבלו מדיכאון, נמצא כי רק 45% מהם היו בטיפול מקצועי. נתונים אלה מגבירים את החשיבות של עזרה ראשונה נפשית במניעת התאבדויות, על ידי סיוע במצבים של דיכאון. המאמר הנוכחי  מציג היבטים של דיכאון: סימנים אופייניים, סוגים של התופעה, סיבות אפשריות להיווצרותה ודרכי התמודדות.
מהו דיכאון?
"דיכאון  הוא הפרעה של מצב הרוח, הפרעה כה מכאיבה וכה חמקנית מבחינת הדרך שבה היא נהיית ידועה לאדם עצמו –לשכל המתווך –עד שאפשר לומר שהיא ממש קרובה למשהו שאינו ניתן לתיאור. וכך היא נשארת כמעט מעבר ליכולת התפיסה אצל אלה שלא נתנסו בה בצורתה הקיצונית, אם כי הקדרות וכובד העצבות שלעיתים משתלטת על אנשים, ואשר מייחסים כרגיל לתלאות היומיומיות הכלליות, הם שכיחים במידה כזאת שאנשים רבים אכן מקבלים כך רמז כלשהו על המחלה בצורתה הקטסטרופית. אלא שבתקופה שעליה אני כותב כאן כבר הידרדרתי הרבה מעבר למועקות האלה המוכרות, הניתנות לשליטה. כפי שהיום אני מסוגל לראות, בפריז הייתי בשלב קריטי בהתפתחותה של המחלה, ממוקם בתחנת מעבר בין ההפרעות הלא ממוקדות שלה מתחילת אותו הקיץ ובין ההתפרצות הכמעט-אלימה, ששילחה אותי אל בית החולים".  (ויליאם סטיירון, "חשכה נראית", 1996, עמודים 17-18).
 
תיאור זה מופיע בספרו המרתק של הסופר האמריקאי ויליאם סטיירון, אשר מציג בגילוי לב ובשפה עשירה וציורית, את ההתמודדות שלו עם הדיכאון. בקטע זה בא לידי ביטוי מובהק אחד המאפיינים המרכזיים של הדיכאון כתופעה אנושית: מצד אחד, התופעה מוכרת לכל אדם, מתוך ההתנסויות
האישיות . כל אחד סובל מידי פעם מירידה במצב הרוח ובמוטיבציה וההתלהבות לפעול. יתירה מזאת, ישנם מצבים, כמו אבל על מותו של אדם קרוב, בהם הדיכאון הוא צפוי ומהווה תגובה נורמלית שנחוצה לתהליך ההתמודדות. מצד שני, הדיכאון יכול לבוא לידי ביטוי בעוצמה כל כך חזקה, לגרום לסבל כל כך רב,  ולשבש את התפקוד באופן כל כך קיצוני, עד שהוא "קרוב למשהו שאינו ניתן לתיאור".  
 
השוני הזה בעוצמה ובהשפעה של הדיכאון מוליך לשאלה האם מדובר על אותה תופעה, שמתבטאת בעוצמות  שונות, או אולי מוצדק להבחין בין "דיכאון נורמלי" ל"דיכאון פתולוגי" כתופעות שונות באופן מהותי ולא רק בעוצמה שלהן ? התשובה לשאלה זאת אינה פשוטה –ניתן לתמוך בכל אחת משתי האפשרויות שצוינו. הביטויים של הדיכאון, במישור הרגשי, הקוגניטיבי ההתנהגותי והגופני  משותפים למצבים הקלים והחמורים. ירידה במצב רוח, חוסר רצון ליזום ולפעול, עיוותים בחשיבה ותלונות גופניות, יבואו לידי ביטוי בכל מגוון ההתנסויות שמוגדרות כ"דיכאון" (הרחבה של הביטויים לדיכאון מופיעה בהמשך). ניתן ללמוד מכך, שדיכאון "נורמלי" אינו שונה במהותו מדיכאון פתולוגי. אולם עוצמת הפגיעה של הדיכאון בתפקודים היומיומיים של האדם, משך ההפרעה, הסבל לאדם עצמו ולסביבה וההשפעות על החשיבה וההתנהגות יהיו חריפים לאין שיעור ברמות קיצוניות של דיכאון. גם ההתמודדות עם הדיכאון שונה בשתי הרמות. אדם יכול להתמודד בהצלחה עם דיכאון נורמלי בעזרת מנגנונים שקיימים אצלו ובתמיכה של הסביבה. לעומת זאת, התמודדות עם דיכאון פתולוגי מחייבת עזרה מקצועית, ושימוש במגוון של שיטות, פסיכולוגיות וביולוגיות, על מנת להתגבר על ההפרעה.
 
ביטויים של דיכאון
בדומה להפרעות אחרות, גם הדיכאון בא לידי ביטוי בכל המרכיבים של המערכת התפקודית, אולם המאפיין העיקרי של הדיכאון הוא בתחום הרגשי. לפיכך הדיכאון מסווג בקטגוריה של "הפרעות במצב הרוח" במדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי למיון מחלות והפרעות (DSM).                         
הביטויים בתחום הרגשי הם מצב רוח ירוד, יכולת נמוכה לחוש הנאה , איבוד עניין בסביבה עד כדי אדישות ואפתיה, תחושה של ריקנות וחוסר טעם, שעלולה להתפתח לייאוש, ביקורת עצמית ורגשי אשם. הדיכאון מתבטא בתחושה חזקה של מתח ואי שקט פנימי, אשר יכולה להתבטא בסימנים של חרדה (ראו פרק על הפרעות חרדה).
הביטויים בתחום הקוגניטיבי  הם גם בתהליכי החשיבה וגם בתכנים שלה. ההפרעות בתהליכי החשיבה הן: קשיים בקשב ובריכוז, ירידה בזיכרון, איטיות בעיבוד מידע, הססנות בקבלת החלטות ועיוותים בתפיסה של העצמי ושל הסביבה.  ההפרעות בתכנים של החשיבה הן: דימוי עצמי ירוד, ביקורת עצמית, מחשבות של אשמה ושל חרטה, ראיה פסימית של העולם ושל העתיד
הביטויים בתחום ההתנהגותי הם פגיעה קשה ביוזמה ובמוטיבציה לפעול, וכתוצאה מכך ירידה ניכרת ברמת הפעילות. ברמות חריפות של הדיכאון האדם נמנע לא רק מפעילויות מורכבות אלא גם מפעולות יומיומיות שגרתיות, כמו אכילה וניקיון. הנסיגה הכללית ברמת הפעילות מתבטאת גם בתחום החברתי, שבו מורגשת הימנעות ממעורבות והתנתקות מן הסביבה.
הביטויים בתחום הפיזיולוגי הם: שינויים בשינה, אשר יכולים להתבטא ביקיצה מוקדמת ובקשיי שינה, שינויים בתיאבון, אשר יכולים להתבטא בירידה או בתיאבון מופרז, תחושה של כבדות ורפיון ומיחושים שונים כמו בבטן, בראש ובחזה.
 
אבחון של דיכאון
אצל אנשים המאובחנים כסובלים מדיכאון ניתן להבחין בחלק או בכל הסימנים המפורטים להלן. חשוב לציין, כי כל אחד מהסימנים יכול להופיע אצל כל אדם לתקופה קצרה, בעקבות מצבי לחץ, או כחלק מהתנודות הנורמאליות במצב הרוח שלנו. אם חלק מהסימנים הללו נמשכים לאורך שבועיים או יותר, האדם יאובחן כסובל מדיכאון.
·         מצב רוח ירוד (למשל, תחושה של עצב וריקנות)
·         היעדר עניין בפעילויות שעוררו בעבר הנאה
·         ירידה או עלייה ניכרת במשקל, או שינויים קיצונים בתיאבון
·         קשיים בהרדמות או שינה מוגזמת
·         חוסר שקט, עצבנות
·         עייפות ואובדן אנרגיה
·         הרגשה של חוסר ערך, חוסר תקווה ואשמה
·         קשיים בחשיבה ובריכוז
·         קשיים בקבלת החלטות
·         מחשבות חוזרות על מוות, מחשבות התאבדות, תכנון התאבדות
    
סוגים של דיכאון
ניתן להבחין במצבים שונים של דיכאון. הביטויים של דיכאון שתוארו קודם לכן משותפים לכל המצבים האלה, אך הם שונים בכמה מאפיינים הקשורים בעוצמה, במהלך ובקשר של הדיכאון להפרעות אחרות. ניתן למיין את המצבים האלה על פי מספר ממדים.
 
דיכאון פנימי לעומת דיכאון תגובתי:
הבחנה זאת מתייחסת לסיבה העיקרית להתפרצות הדיכאון. למרות שברוב המקרים הדיכאון מתפרץ כתוצאה מצירוף של נטיות פנימיות ונסיבות חיצוניות, כל אחד משני הגורמים האלה יכול למלא תפקיד מרכזי.
דיכאון פנימי (אנדוגני) מתפרץ כתוצאה מגורמים ביולוגיים, לעיתים ללא קשר באירועים חיצוניים ונסיבות החיים. דיכאון תגובתי מתפתח בעקבות אירועים חיצוניים כמו אבדן, פרידה, כישלון, בעיות בריאות ועוד. 
דיכאון עמוק (MAJOR DEPRESSION ) לעומת דיסתימיה:
דיכאון עמוק מתבטא בתקופות לא ממושכות (אפיזודות) בהן מופיעים הביטויים של הדיכאון בעוצמה חריפה במיוחד. נוסף על המצב רוח הירוד, הפגיעה במוטיבציה לפעול  והחשיבה השלילית, יכולים להתפתח סימנים פסיכוטיים כמו הזיות ומחשבות שווא. האפיזודות יכולות להמשך תקופה של שבועות או חודשים, אך עלולות לחזור שוב לאחר תקופת רגיעה. 
דיסתימיה שונה מדיכאון עמוק הן בעוצמה והן במהלך. עוצמת הביטויים מתונה יותר, אך הם  נמשכים זמן רב, לעיתים אפילו שנים ומהווים חלק בלתי נפרד מהמציאות בה חי האדם. היא מתבטאת במצב רוח ירוד, נטייה לרוגז, פסימיות, איבוד עניין ונסיגה חברתית., דיסתימיה קשורה לעיתים לתכונות אישיות ונטיות פסיכולוגיות שהתפתחו בגיל מוקדם, כמו דימוי עצמי ירוד ורגשי אשמה.
 
דיכאון חד קוטבי לעומת דיכאון דו קוטבי (מאניה דפרסיה)
הדיכאון העמוק יכול לבוא לידי ביטוי בשתי צורות של מהלך המחלה: האחת, תנודות במצב הרוח המתבטאות בגלים של דיכאון, ביניהם מורגשת הפסקה בסימנים (remission), והשנייה, תנודות במצב הרוח המתבטאות בגלים של דיכאון וגלים של התרוממות רוח (מאניה) כאשר כל תנודה כזאת יכולה להימשך שבועות עד חודשים. תופעה זאת מכונה  "הפרעה דו קוטבית" או מאניה דיפרסיה. מאניה דיפרסיה מופיעה בשכיחות של  כאחוז אחד באוכלוסייה הכללית, ויש בהופעתה מרכיב גנטי חזק. בשונה מדיכאון עמוק, אשר יכול להתפרץ בכל גיל, מאניה דיפרסיה מתפרצת לרוב לפני גיל 35.  האפיזודה המאנית מאופיינת  בהתרוממות רוח, דברנות מוגזמת, פעלתנות יתר, מחשבות גרנדיוזיות, צורך מועט בשינה וקשיים בריכוז ובקשב. כאשר המאניה מתבטאת בעוצמה חריפה, עלול להיטשטש הגבול בין מציאות לדמיון והאדם  סובל ממחשבות שווא, הזיות והתנהגות לא מאורגנת. במקרים כאלה יש צורך באשפוז, על מנת להגן על האדם עצמו ועל הסביבה.
אם האדם לא מטופל, האפיזודה המאנית עלולה להימשך עד שלושה חודשים. כאשר היא דועכת, האדם נכנס לתקופה של התנהגות נורמלית, אך במשך הזמן מופיע  הקוטב הדכאוני של המחלה, לעיתים מיידית או תוך זמן קצר מסיום האפיזודה המאנית, ולעיתים, לאחר תקופה ארוכה יותר. האפיזודה הדיכאונית מאופיינת באותם סימפטומים של דיכאון שתוארו קודם לכן, והם מתבטאים בעוצמה חזקה.
הטיפול במאניה דיפרסיה הוא בעיקרו תרופתי, וברוב המקרים הוא מצליח למנוע הופעה של הסימפטומים, אם מתמידים בו.
מאניה דיפרסיה נדירה מאד בתקופת הילדות, אך  בקרב מתבגרים השכיחות שלה לא נמוכה יותר מאשר אצל מבוגרים. מתבגרים הלוקים בהפרעה דו קוטבית נמצאים בסיכון גבוה להתאבדות, לפחות עשרים אחוזים מהם מבצעים ניסיונות  התאבדות.
 
דיכאון ראשוני לעומת דיכאון משני:
במקרים רבים הדיכאון אינו מופיע כתופעה בלעדית, ונלוות אליו הפרעות אחרות. מצב זה נקרא "תחלואה נלווית" והוא חשוב בעת האבחון ובעת הטיפול.  ניתן להבחין בין מצב שבו הדיכאון הוא ההפרעה המרכזית, והוא מוגדר אז כראשוני, לבין מצב שבו הדיכאון מתפתח בעקבות הפרעה מרכזית אחרת, ואז הוא מוגדר כמשני.
כאשר הדיכאון הוא ראשוני,  יכולות להתלוות לדיכאון הראשוני הפרעות נוספות כתופעות משניות. למשל, ילדים שסובלים מדיכאון עלולים לפתח הפרעות התנהגות, חרדה, בעיות למידה ועוד. בעיות אלה עשויות לבוא על פתרונן כאשר נפסק הדיכאון.
הדיכאון מתפתח כהפרעה משנית בהרבה מאד הפרעות, כמו למשל, הפרעה טורדנית כפייתית, ותגובת דחק פוסט טראומטית, הפרעות אכילה, הפרעות התנהגות ועוד. הדיכאון במקרים אלה הוא תוצאה של הפרעה אחרת, והוא יעלם אם מצליחים לפתור את הבעיה הראשונית.
 
הסברים לדיכאון
בדומה להפרעות פסיכולוגיות אחרות, גם לדיכאון הוצעו הסברים ביולוגיים והסברים פסיכולוגיים, שאינם מוציאים זה את זה.
הסברים  ביולוגיים מבוססים על עדויות גנטיות ועל עדויות ביוכימיות. מבחינה גנטית יש ראיות לכך שהעברה תורשתית קיימת בחלק מן המקרים של דיכאון. ככל שהתפרצות הדיכאון מתחילה בגיל מוקדם יותר, כך עולה הסיכוי שהמרכיב התורשתי הוא בעל השפעה רבה יותר. בהפרעה דו קוטבית מאניה דיפרסיה, יש למרכיב התורשתי משקל רב יותר מאשר בהפרעה חד קוטבית.  מבחינה ביוכימית, נמצאו אצל אנשים הסובלים מדיכאון, שינויים ברמה של שני חומרים אשר משתתפים בתהליך של ההעברה העצבית –סרוטונין ונוראפינפרין. הטיפול התרופתי בדיכאון מגביר את הזמינות של החומרים האלה במוליכים העצביים.
הסברים פסיכולוגיים לדיכאון  הם מרובים, ושונים בהתאם להשקפות הבסיסיות –כמו הפסיכואנליזה, הגישה הקוגניטיבית והגישה ההתנהגותית.
הגישה הפסיכואנליטית  מסבירה דיכאון כהפניה של כעס ותוקפנות כלפי פנים. אנשים במצב של דיכאון מדווחים לעיתים קרובות על קשיים בביטוי של כעס –במקום לבטא את הכעס כלפי מקור חיצוני שעורר אותו, הם מפנים אותו כלפי עצמם. הם מוצאים הסברים ורציונליזציות להימנעות מביטוי ישיר של הכעס כלפי מישהו אחר, אבל התוצאה של הפנמת הכעס היא התפתחות תחושה של דיכאון.
הגישה  הקוגניטיבית –התנהגותית מסבירה את הדיכאון כרכישת תגובה של חוסר אונים לאירועים מעוררי לחץ שהאדם חווה בתקופות מוקדמות, כמו התעללות, יחס קשה מצד הורים, פרידה, כישלונות וכדומה. הילד לא מסוגל לשלוט באירוע ומפתח גישה של חוסר אונים, אותה הוא מכליל לאירועים מעוררי לחץ שמופיעים מאוחר יותר במהלך חייו. התגובה של חוסר אונים מאיצה התפתחות של אמונות שליליות אצל האדם, כלפי עצמו וכלפי הסביבה, מוליכה לדיכאון על מכלול הביטויים שלו.   
הסבר נוסף לדיכאון מתמקד בקושי של האדם  לזכות בהתייחסות  מקבלת ואמפטית מצד הסביבה. כאשר אנשים משמעותיים בסביבה אינם מבינים את האדם, לא מכירים בערכו ולא מגיבים כלפיו בהערכה שהוא מצפה לקבל, הוא עלול לפתח תחושה של דימוי עצמי ירוד, ריקנות פנימית ודיכאון. הסבר זה עקבי עם הגישה האקסיסטנציאליסטית, אשר רואה בהערכה ובאמפתיה של הסביבה כלפי האדם את אחד התנאים החשובים להתפתחות עצמית ולמימוש היכולות והמשאבים של האדם. כאשר האדם נתון בסביבה רגשית ביקורתית או עוינת, הוא לא יצליח להתפתח, בדומה לצמח שלא מספקים לו תנאים הולמים של גדילה. הדיכאון שיתפתח אצל אדם כזה  הוא מעין תהליך של קמילה.
 
טיפול בדיכאון
ראינו בפרק הקודם, כי הדיכאון מוסבר הן על ידי תהליכים ביולוגיים והן על ידי תהליכים פסיכולוגיים. בהתאם לכך, גם הטיפול בדיכאון יכול להיעשות בשני המישורים הללו. הטיפול הביולוגי מתבטא בתרופות אנטי דכאוניות והטיפול הפסיכולוגי יכול להיעשות בכמה שיטות , הנגזרות מהגישה הבסיסית להסבר של הדיכאון. בעבר נהגו לטפל תרופתית בדיכאון קשה ולהיעזר בטיפול נפשי כאשר הדיכאון היה בעוצמה בינונית או נמוכה. כיום מקובל מאד השילוב של טיפול פסיכולוגי עם תרופות אנטי דכאוניות גם בעוצמות לא גבוהות של דיכאון. כאשר האדם סובל מדיכאון קשה, לתרופות יש חשיבות גדולה יותר, ולרוב הן הכרחיות. במקרים אלה, הפגיעה של הדיכאון במצב הרוח ובחשיבה היא כה קשה, שהאדם לא ישתף פעולה עם הטיפול. התרופות עשויות להעלות את מצב הרוח ויכולת החשיבה לרמה שתאפשר התקדמות בטיפול.
טיפול תרופתי: התרופות האנטי דכאוניות משפיעות על הפעילות של אחד משני החומרים הקשורים בהולכה העצבית: סרוטונין או נוראפינפרין. יש מספר תרופות שנמצאות בשימוש, והן פועלות בצורה שונה ועלולות לגרום לתופעות לוואי שונות. ההחלטה על התרופה מושפעת גם מנתונים נוספים כמו תרופות אחרות שהאדם לוקח. הסמכות לתת תרופות נוגדות דיכאון היא של רופא בלבד. ההשפעה של תרופות נגד דיכאון אינה מהירה, ובאה לידי ביטוי כשבועיים אחרי תחילת הטיפול.
טיפול פסיכולוגי: הפסיכותרפיה מציעה כיום מגוון רחב של אמצעים לסייע לאנשים הסובלים מבעיות והפרעות נפשיות. ההבדלים בין השיטות השונות יכולים להתבטא בכמה ממדים:  הגישות הפסיכולוגיות הבסיסיות מהן השיטה נגזרת , כמו טיפול פסיכואנליטי, טיפול התנהגותי וטיפול קוגניטיבי ;   ערוץ התקשורת המרכזי בו מתנהל הטיפול. למשל, טיפולים המבוססים על שיחות לעומת טיפולים אקספרסיביים הנעזרים בתנועה, מוסיקה, כתיבה ועוד;   מספר השותפים לטיפול.  למשל, טיפול אישי, טיפול משפחתי, טיפול קבוצתי.
להלן יוצגו בצורה מתומצתת העקרונות הטיפוליים של שלוש גישות בסיסיות.
הטיפול הפסיכואנליטי יוצא מהנחה שהדיכאון נובע מתהליכים פנימיים עמוקים. הביטויים של הדיכאון הם סימפטומים לבעיה עמוקה יותר, ולכן יש לפתור את הבעיה על מנת לשחרר את המטופל מהתופעות של הדיכאון. הבעיה העמוקה יותר מתבטאת לרוב ברגשות חזקים שהאדם אינו מודע לקיומם והשפעתם, כמו עוינות או תוקפנות, כלפי דמויות משמעותיות שמופנות לאדם עצמו. מטרת הטיפול היא להקנות לאדם שליטה ברגשות שלו על ידי העלאה שלהן למודעות.
הטיפול הקוגניטיבי יוצא מהנחה שהדיכאון נובע ממערכת של אמונות פנימיות שהאדם מפתח. אמונות אלה מתבטאות בהתייחסות שלילית של האדם כלפי עצמו, כלפי הסביבה בה הוא חי וכלפי העתיד. ניתן לומר שהאדם "מכניס לראשו" את הדיכאון ומאמין בו . אמונות אלה הן תוצאה של עיוותים בחשיבה. למשל, אדם שנכשל במשימה אחת, עושה הכללה לא מוצדקת ומגדיר את עצמו ככישלון. האדם אינו מודע לעובדה שהוא עושה עיוותים בחשיבה ומיחס לאמונות שלו ערך של אמת מוחלטת. מטרתו של הטיפול הקוגניטיבי היא להחליף את מערכת האמונות שהביאו לדיכאון, במערכת אמונות שונה, שתאפשר לאדם לתת משמעות שונה, עשירה ואופטימית יותר, לעצמו ולסביבה.
הטיפול ההתנהגותי מבוסס על הטענה, שכדאי לפרוץ את מעגל הקסמים שהאדם הדכאוני נתון בו, דרך שינוי בהתנהגות. מעגל הקסמים מתבטא בזיקה הדדית בין הרגש החשיבה והתנהגות. המצב רוח הירוד מביא לנסיגה כללית והימנעות מעשייה. כתוצאה מכך, יורד הדימוי העצמי, והאדם רואה את עצמו ככישלון, שאינו מסוגל לבצע פעולות שונות. חשיבה כזאת מורידה את מצב הרוח לרמה נמוכה יותר, וכך הלאה. הטיפול ההתנהגותי מנסה לפרוץ את מעגל הקסמים הזה דרך משימות שמקבל האדם, אשר הולמות את היכולות שלו באותו מצב. ביצוע של המשימות מקנה תחושה של מסוגלות, מעלה את מצב הרוח ומאפשר לבצע משימות ברמה מורכבת יותר. הואיל וקשה לנתק את התנהגות האדם מהחשיבה והרגשות,  הטיפול ההתנהגותי משולב עם טיפול קוגניטיבי ונעשה בתנאים של תמיכה רגשית.
 
 
 
 
עזרה ראשונה נפשית לאנשים הנתונים בדיכאון
הדגמה של סוגי עזרה אותם ניתן להציע לאנשים הסובלים מדיכאון ופונים לער"ן תיעשה באמצעות שתי הודעות שהתקבלו בפורום של תמיכה נפשית. שתי ההודעות האלה נשלחו אל הפורום על ידי אנשים המתארים מצב של דיכאון ומבקשים עזרה מהמשתתפים ומהמנחים של הפורום. בחרנו במספר תגובות להודעות אלה, על מנת לזהות את האסטרטגיות בהן משתמשים העונים במטרה להקל את המצוקה של הפונים ולחזק את יכולת ההתמודדות שלהם. כל אחת מאסטרטגיות אלה יכולה להיות יעילה גם בשיחות טלפוניות עם פונים לער"ן שמתלוננים על דיכאון.
 
הודעה ראשונה :"מישהו שומע?
הגעתי למבוי סתום וכבר לא יודעת מה לעשות כדי להפסיק את הדיכאון הזה. אני שוקעת בו יותר ויותר כל יום. יש לי הרגשה שהכל מסביבי מתפורר. אני כבר לא יודעת מה יש לי ומה אני. קשה לי גם למצוא את המקום שלי. אני מרגישה כלל לא שייכת ולא משתלבת באנשים אתם אני נמצאת ביחידה. נראה לי שיש להם עלי דימוי שונה לגמרי ממה שאני באמת. אבל בעצם, מאיפה להם לדעת מי אני, כי אני מאד נסגרתי לאחרונה. אפילו יותר מדי.
אני פניתי לאנשים שקרובים אלי וגם הם לא מבינים את זה וטוענים שעלי להשתדל יותר. אני רוצה לדבר על זה עם מישהו מבין."
 
תגובה א: "התחילי במשפטים חיוביים
את יודעת להביע כל כך יפה את המצב בו את נמצאת כרגע ורק את יכולה להחליט על השינוי אותו את רוצה. רק את יכולה להחליט לשאוב את הכוחות שיש בך כדי להתמודד עם הדיכאון שהשתלט עליך כרגע. רק את יכולה לשנות את הקיבעון הזה אליו הגעת.
תתחילי עם משפט חיובי אותו תבחרי, ותאמרי אותו פעמים רבות ביום. זה פשוט עובד. הבאת התת מודע למודע עוזרת ביישומו ואני אומרת לך זאת מתוך ניסיוני האישי.
שולחת לך קרן אור חמימה, ומאחלת לשתינו בזק של אור."
 
תגובה ב: "שמעתי אותך
אני לא יודעת בדיוק מה היקף הבעיה, אבל אני חושבת שאם את לא מוצאת את מקומך ביחידה, הגישי בקשה לשרת במקום אחר. אין שום סיבה שבעולם שתסבלי. הרבה פעמים אנחנו נופלים למקומות שלא מתאימים לנו, אל תתני לזה יותר מידי להשפיע עליך. זו רק תקופה קצרה בחיים שתסתיים עוד מעט. בינתיים אני מציעה לך לחזק קשר עם אנשים שלא נמצאים ביחידה, חברות שהכרת לפני שהתגייסת. יתכן שכך תרגישי שאת לא לגמרי לבד בעולם הזה, שיש חברים קרובים שאכפת להם ממך.
תרגישי טוב"
 
 
הודעה שנייה :  "איך לצאת מהבור?
שלום, אני בן 42 וסובל מדיכאון כבר חצי שנה. לפני שנה סבלתי מדיכאון ברמה פחות חמורה, פניתי למרפאה לבריאות הנפש והצלחתי לצאת ממנו אחרי כמה חודשים. כיום, הטיפול כולל פגישה עם פסיכיאטרית אחת לחודש שאין בה הרבה תועלת. ניסיתי לקחת שני סוגים של כדורים נגד דיכאון. לסוג אחד לא הייתה כל השפעה, והסוג השני גרם לי להקאות אז הפסקתי לקחת.
אני בקושי מתפקד, מודע למצב שלי, אבל לא מסוגל לקחת כדורים אחרים שהפסיכיאטרית בטח תציע  לי. המצב שלי מתבטא בחרדות, חוסר מוטיבציה, התמודדות עם בעיות שונות שמקורן בשינוי השגרה שנראות לי מאיימות וקשות, וניתוק חברתי, אם כי אני ממשיך לעבוד, אבל במינון נמוך שהולך ופוחת. האם יש למישהו רעיון לגבי התמודדות וטיפול לאור מה שציינתי".
 
תגובה:
שלום לך, פנייתך נגעה ללבי. ממה שכתבת אני מתרשמת שאכן הנך מודע למצבך, רואה אותו וחווה אותו בעיניים פקוחות ואינו רואה קצה חוט שיכול להביא לשינוי. אתה מתאר מצב קשה, ויחד עם זאת אתה מנסה להתמודד אתו. אני מלאת הערכה כלפיך. ממה שכתבת אני מבינה שהמשך הטיפול התרופתי איננו בא בחשבון עבורך. האם טיפול באחת מן השיטות האלטרנטיביות הקיימות בא בחשבון, מבחינתך?  כתבת שבטיפול פסיכולוגי אינך מאמין כל כך. במה אתה כן מאמין? למה אתה מוכן לתת הזדמנות? אתה הרי מכיר את עצמך יותר טוב מכל אחד אחר. קראתי גם מספר ספרים שנכתבו על ידי אנשים שחוו דיכאון. אולי דרך סיפורם האישי תוכל לקבל כמה רעיונות שעשויים להיטיב גם עמך?"
 
אסטרטגיות בהן משתמשים העונים כדי לעזור לפונים המתארים מצב של דיכאון.
א.        חיזוק חיובי:"את יודעת להביע כל כך יפה את המצב בו את נמצאת כרגע" (תגובה א להודעה ראשונה). "אתה מתאר מצב קשה, ויחד עם זה אתה מנסה להתמודד. אני מלאת הערכה כלפיך" (תגובה להודעה שניה) . החיזוקים  של העונים נלקחו מתוך הדברים של הפונים ולכן הם עשויים להיתפס כאמיתיים, לדבר אליהם ולשפר במשהו את הדימוי העצמי.
ב.        עידוד: "את יכולה לשנות את הקיבעון אליו הגעת" (תגובה א להודעה ראשונה). העונה
      מנסה להחדיר אמונה אופטימית בראשה של הפונה. זאת אסטרטגיה  שמכוונת להביא
      לשינוי קוגניטיבי אצל הפונה.
ג.         השתתפות רגשית, תמיכה רגשית, אמפתיה: "שולחת לך קרן אור של חמימות" (תגובה א להודעה ראשונה). "פנייתך נגעה ללבי" (תגובה להודעה השניה).החשיבות של אסטרטגיה זאת היא במישור הרגשי. האדם המדוכא מרגיש בדרך כלל בדידות  חריפה, שמעצימה את הסבל. ההשתתפות הרגשית מקנה תחושה שעוד מישהו עוזר לו לשאת את המשא הכבד של הייסורים.
ד.         שינוי פרספקטיבה: "הרבה פעמים אנחנו נופלים למקומות  שלא מתאימים לנו…זאת רק תקופה קצרה בחיים שתסתיים עוד מעט" (תגובה ב להודעה ראשונה). האסטרטגיה הזאת היא קוגניטיבית, ומתבטאת בניסיון להביא את הפונה המדוכאת לשינוי במשמעות שהיא נותנת למצב, ואשר תורמת כנראה לתחושת הדיכאון. העונה  מציעה לפונה  לתת למצב משמעות שונה מזאת שנותנת לו הפונה. היא מעבירה לה שני מסרים. האחד, את לא אשמה, קורה הרבה פעמים שאנשים  נמצאים במקום שלא מתאים להם. השני, המצב עצמו לא יאריך ימים .
ה.        שינוי התנהגות: "אני מציעה לך לחזק קשר עם אנשים שלא נמצאים ביחידה, חברות שהכרת לפני שהתגייסת" תגובה ב להודעה ראשונה). ההצעה היא לשנות את ההסתגרות שהפונה נתונה בה (שהיא מניחה את קיומה, שכן הפונה לא מזכירה אותה באופן מפורש) ולחדש קשרים חברתיים.
ו.         הרחבת האפשרויות הטיפוליות: "האם טיפול באחת מהשיטות האלטרנטיביות הקיימות  בא בחשבון, מבחינתך?" (תגובה להודעה השנייה).
ז.          קבלת סיוע מאנשים שסובלים מאותה בעיה. העונה להודעה השנייה מציעה לפונה לקרוא ספרים שנכתבו על ידי אנשים שחוו דיכאון. אפשר להציע גם השתתפות בקבוצת תמיכה או קבוצה לעזרה עצמית של אנשים הסובלים מדיכאון.
 
עזרה עצמית במצבים של דיכאון
(מבוסס על פרסום של המכון הלאומי האמריקאי לבריאות NIH-99-3561)
 
ý      הציבו מטרות מציאותיות וקחו אחריות במידה הגיונית המתאימה למצבכם
ý      חלקו משימות גדולות למשימות קטנות יותר. קבעו סדר עדיפויות, ועשו מה שאתם יכולים לעשות באופן שאתם יכולים לעשות.
ý      השתדלו להיות בחברה של אחרים ולסמוך על מישהו. זה עדיף על פני שמירה בסוד של מצבכם.
ý      השתתפו בפעילויות שישפרו את מצב הרוח שלכם.
ý      תרגילי התעמלות, צפייה בסרטים, פעילויות חברתיות עשויות לעזור.
ý      רצוי לדחות החלטות חשובות עד שהדיכאון יחליף.
ý      אנשים בדרך כלל אינם משתחררים מהדיכאון בבת אחת, אבל ניתן בהחלט להרגיש שיפור הדרגתי מיום ליום.
ý      זכרו, מחשבות חיוביות יחליפו את המחשבות השליליות , שמהוות חלק מן הדיכאון.
ý      הניחו לחברים ובני משפחה לעזור לכם.
 
 


 
 
נספח
דיכאון אחרי לידה
 
מחקרים מראים שבתקופה הראשונה לאחר הלידה קיימת אצל היולדת רגישות יתר אשר יכולה להתבטא  בהפרעות נפשיות שונות, כאשר ההפרעה השכיחה ביותר היא דיכאון. הספרות מתארת שלוש קטגוריות של דיכאון אחרי לידה , השונות בעוצמתן ובמידת הפגיעה בתפקוד האישה.  המצב המתון ביותר מכונה "תוגת האימהות", והוא מופיע בשכיחות של 60 אחוזים לערך, מכלל הנשים היולדות. השכיחות הכול כך גבוהה הזאת, שימשה בסיס לטענה שמדובר על תופעה נורמאלית, שלא מוצדק להכתיר אותה כ"הפרעה". יחד עם זאת, הנשים היולדות ובני המשפחה שלהן מדווחות על מצב של מצוקה השונה מהמצב הנפשי שלפני הלידה. "תוגת האימהות" מתבטאת במצב רוח ירוד, רגישות יתר, חרדה, בלבול, התקפי בכי, תנודות במצב הרוח והפרעות בשינה ובאכילה. הסימפטומים האלה מגיעים לשיא עוצמתם בין היום השלישי והחמישי לאחר הלידה, וברוב המקרים חולפים בעצמם תוך יומיים שלושה. הטיפול העיקרי הוא תמיכה והרגעה תוך הדגשת האופי החולף של השינוי במצב הרוח.
בקצה השני של סולם העוצמות נמצאת התופעה המכונה "פסיכוזה אחרי לידה". הפרעה זאת נדירה ומופיעה בשכיחות של אחד לאלף לידות, בערך. הסימנים מופיעים לרוב במהלך ארבעת השבועות הראשונים שלאחר הלידה, אך יכולים להימשך עד תשעים יום מהלידה. הפסיכוזה אחרי לידה משבשת באופן חמור את התפקוד של הנשים שלוקות בה. הן סובלות מהזיות וממחשבות שווא שלעיתים קרובות מתמקדות במוות של התינוק או בהיותו אלוהי או שטני. ההזיות האלה עלולות להורות לאישה לפגוע בעצמה או באחרים ולפיכך נשים שסובלות מההפרעה הזאת נמצאות בסיכון גבוה להתאבדות או להריגת התינוק.
בין שתי הקטגוריות הקיצוניות הללו נמצא המצב המכונה "דיכאון אחרי לידה", אשר מוכר כיום כסיבוך ייחודי של הלידה. מחקרים מראים ששכיחותו של דיכאון אחרי לידה היא בין 10 ל 15 אחוזים מכלל הנשים היולדות, והרבה יותר גבוהה (כמעט 30 אחוזים) מכלל המתבגרות היולדות. ברוב המקרים נמשכת ההפרעה לפחות שישה חודשים, ואם האישה לא מטופלת, ההפרעה עלולה להימשך שנה ויותר. הסימנים השכיחים של דיכאון אחרי לידה הם: מצב רוח ירוד, איבוד העניין בפעילויות שקודם לכן היו מהנות , קושי בריכוז ובקבלת החלטות, עייפות מתמשכת, קשיים בשינה או באכילה, מחשבות חוזרות על מוות או על התאבדות, תחושה של אשמה, כישלון או חוסר ערך ודאגה מוגזמת לבריאותו של התינוק. ברוב המקרים, הסימפטומים של הדיכאון מופיעים בששת השבועות הראשונים לאחר הלידה. כדי לאבחן אישה כסובלת מדיכאון אחרי לידה , בשונה מהמצב המתון יותר של "תוגת אימהות", הסימנים המתוארים חייבים להימשך לפחות שבועיים רצופים אחרי הלידה.
חשיבות הטיפול בדיכאון אחרי לידה נובעת לא רק מהסיכון של התאבדות, אלא גם מכך שאמהות במצב זה עלולות לפתח עמדה שלילית כלפי הילד, קשיים במערכת היחסים המשפחתית, ושינוי בכוונות כלפי לידות בעתיד. בנוסף, קיים סיכון של הופעה מחודשת של ההפרעה או של הפרעות אחרות, אחרי שהאישה מחלימה מהדיכאון.
הסימפטומים של דיכאון אחרי לידה אינם שונים מהסימפטומים המוכרים בסוגים אחרים של דיכאון. גם הטיפול בדיכאון אחרי לידה אינו שונה מהטיפול בסוגים אחרים של דיכאון. ברוב המקרים נעשה שימוש הן בתרופות והן בפסיכותרפיה. שימוש בתרופות נוגדות דיכאון שכיח מאד, במיוחד כאשר הסימפטומים מתבטאים בעוצמה חריפה. הפסיכותרפיה יכולה להינתן בשיטות שונות, כמו קוגניטיבית, התנהגותית, דינאמית או שילוב בין כמה שיטות. בכל מקרה, התחלה של הטיפול בשלב מוקדם של התפתחות ההפרעה מגבירה את הסיכוי לתוצאות טובות. הואיל וחלק גדול מן הנשים שמפתחות את הדיכאון אחרי לידה לא סבלו קודם לכן מהפרעות נפשיות ולא טופלו על ידי איש מקצוע, לרופא המשפחה יש תפקיד חשוב באבחון ההפרעה ובהפניה לטיפול של אנשי מקצוע בבריאות הנפש.

 

הדפסשלח לחבר